חזנסקי נ' קליסקר ואח'

זוהי תביעה כספית, בגדרה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בסך הכספי של 11,000 ₪ בשל נזקים שנגרמו לרכבה במהלך תאונת דרכים.

1.ביום 28/10/15, עת נהגה התובעת בחניון האוניברסיטה העברית הר הצופים שבירושלים על מנת לצאת מהחניון, ארעה תאונה בינה ובין הנתבע 1. לטענת התובעת, הנתבע 1 יצא ממקום חנייתו בנסיעה אחורנית, בעוד היא נהגה בנתיב הנסיעה לכיוון היציאה מהחניון. משזכות הקדימה נתונה לה בהיותה בנסיעה, הרי שיש לקבוע, לשיטתה, כי התאונה נגרמה באחריות הנתבע 1. התובעת עתרה לחיוב הנתבעים בסך של 8,574 ₪ עלות הנזק הישיר, שכר השמאי וירידת הערך שנגרמה לרכב, וכן 2,425 ₪ בעבור אובדן ימי לימודים ועבודה שלה ושל אביה.

2.הנתבע 1, המבוטח על ידי הנתבעת 3, מאשר כי התאונה התרחשה בחניון האוניברסיטה, אולם טוען כי המדובר בחניה הבנויה בצורת מסלול מעגלי, ונהוג כי הנסיעה בו היא בניגוד לכיוון השעון. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 החל ביציאתו מהחניה ועצר את רכבו על מנת לוודא כי יש באפשרותו להשלים את היציאה מהחניה. לפתע, התובעת, שנסעה בניגוד לכיוון התנועה המקובל, פגעה ברכבו.

3.לאחר שעיינתי בחומר שהוצג, עיינתי בתמונות שהוגשו ושקלתי טענות הצדדים, מצאתי לקבוע כי הצדדים אחראים לקרות התאונה בחלקים שווים.

כפי שניתן להבחין בתמונות המקום, מיקומי החניות משורטטים בהתאם לכיוון הנסיעה כפי הנטען על ידי הנתבע. ניתן לקבוע כי על רכב היוצא ממקום החניה להפעיל שיקול דעת ולהמשיך לנסוע בכיוון המנוגד לכיוון השעון, שהרי אילו היו מיועדים 2 נתיבי נסיעה זווית הכניסה והיציאה לחניה מכיוון נסיעת התובעת היתה מנוגדת (דהיינו 45 מעלות מכיוון נסיעת התובעת, ולא בזווית קהה). בניגוד לטענת התובעת, בחניון כניסה ויציאה נפרדות. משמדובר במסלול מעגלי כמתואר על ידי הצדדים, יש בכך תימוכין לטענה הנוגעת לכיוון הנסיעה היחיד. מנגד, הגם שמדובר במקום בו מקומות החניה ברורים, אין כל סימון של כיוון הנסיעה, כך שלא ניתן לשלול טענות התובעת כי נסעה בהתאם לחוקי התנועה. ככל שיוצא הנהג לכיוון הנגדי – משאין הדבר נאסר – עליו לנסוע בזהירות יתר על המקובל והנהוג.

חילופי המסרונים שבין הצדדים תומך אף הוא בעמדת הנתבע 1. גרסתה הראשונית של התובעת, כך ניתן להסיק, הינה הכרה באחריותה לתאונה ("תודה! לילה טוב" במענה לשאלת הנתבע 1 האם בכוונתה להפעיל פוליסת הביטוח). מצאתי ליתן משקל רב לעמדה הראשונית של התובעת, שעל פני הדברים הכירה באחריותה לתאונה.

4.מנגד, חרף אימוץ גרסת הנתבע לנוהג הנטען והכרת התובעת באחריותה לתאונה, ומשאין חולק כי כיוון הנסיעה בחניון אינו מסומן, לא מצאתי לקבוע כי אינו נושא באחריות לתאונה. תמונות הנזק ברכבו מעידות על כך שרכבו פגע ברכב התובעת, משניתן להבחין במעיכה ברכבו בפינה האחורית לעומת מעיכה בצד רכב התובעת ושפשוף. בעניין הנזקים מצאתי לאמץ גרסת התובעת, שכן הצליחה להציג בפני בית המשפט תמונה המעידה על שפשוף בצבע אדום – כצבע הרכב הנהוג על ידי הנתבע 1.

חובת האחריות במקרה כאמור הינה הדדית. על התובעת, המכירה את המקום, היה לנסוע בהתאם להגיון כיוון התנועה, ומנגד על הנתבע האחריות לוודא כי יכול להתחיל ולהשלים את יציאתו מהחניה עת נוסע לאחור. חובתו שלו בנהיגה זהירה אינה מופחתת מחובת הזהירות בה חבה התובעת.

5.בשקלול טענות הצדדים, מצאתי לקבוע כי הצדדים אחראים לתאונה בחלקים שווים. הנזק הישיר לרכב התובעת עומד על הסך של 8,575 ₪, יתר רכיבי התביעה לא הוכחו.

נוכח כל האמור, הנתבעים ישלמו לתובעת את הסך של 4,287 ₪ בצירוף הוצאות בסך 150 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.