ת"ק 67447-03-16 אבו עמשה נ' מעלם

בפני תביעה על סך 23,157 ₪.

התובע הגיש תביעה בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה מיום 16.12.2015. על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך נסיעה בכביש 2 לכיוון חיפה, עקף משאית הנהוגה על ידי הנתבע. בסיום העקיפה הרגיש מכה בחלק הימני-אחורי של הרכב. התובע עצר את רכבו בצד הדרך והבחין בנזק לרכבו, וכי הפגוש האחורי של הרכב נתלש ממקומו. שוטר אשר היגע למקום התאונה ביקש מהתובע והנתבע להמשיך בנסיעה שכן המקום מסוכן לעצירה. התובע המשיך בנסיעה, ועצר בצד הכביש כעבור כקילומטר. הנתבע לא עצר ולא החליף עמו פרטים.

הנתבע מכחיש את אחריותו לקרות התאונה. על פי הנטען, התאונה נגרמה בעת שרכבו של התובע ניסה לעקוף את הנתבע, ופגע במשאית במהלך ניסיון להשתלב בנתיב נסיעתו של הנתבע. עוד הכחיש הנתבע כי ברח ממקום התאונה. לטענתו, המשיך בנסיעה איטית, ועצר במקום הראשון האפשרי. לאחר שלא מצא את התובע ואת רכב המשטרה – המשיך בעבודתו ובסוף היום הגיע למשטרת מסובים שם דיווח על התאונה. אשר לנזקים הנטענים, ציין הנתבע כי לכתב התביעה לא צורף אישור מאת המבטחת של התובע בדבר אי הגשת תביעה. בנוסף, לא הוצגה קבלה בגין תיקון הרכב שבוצע בפועל. לבסוף נטען, כי על פי חוות דעת השמאי מטעם התובע – הנזק עומד לכאורה על 15,807 ₪, ולא כסכום התביעה.

בדיון שהתקיים בפני היום חזר התובע וציין, כי עובר לתאונה נסע במסלול השמאלי, וכי המשאית נסעה במסלול הימני. התובע טען כי לא חזר אל המסלול השמאלי, אלא המשיך בנסיעה במסלול השמאלי. המשאית נעלמה משדה הראיה שלו, ולפתע הרגיש מכה ברכב. אשר לגרסת הנתבע בדבר אופן קרות התאונה, אישר התובע כי שמע את גרסת הנתבע סמוך לאחר התאונה, אולם לטענתו לא אמר לנתבע דבר כיוון שהיה בהלם. התובע ציין כי יש ברשותו ביטוח מקיף וכי הוא פנה לסוכן הביטוח שלו אשר המליץ לו כיצד להמשיך ולטפל בתביעה. לפי הטענה, סוכן הביטוח לא הסביר לתובע כי עליו לצרף לכתב התביעה אישור בדבר אי הגשת תביעה, אם כי לטענתו יש בידי הסוכן אישור שכזה (יצויין כי במהלך הדיון נערכה הפסקה על מנת שהצדדים יוכלו לבוא בדברים; בתום ההפסקה טען התובע כי נשלח אליו לטלפון הנייד אישור של חברת הביטוח בדבר אי הגשת תביעה. עם זאת, לא עלה בידי התובע להציג לבית המשפט אישור כאמור).

הנתבע חזר על טענותיו בכתב ההגנה. הנתבע טען, כי אם התאונה הייתה מתרחשת באופן לו טוען התובע, הרי שהמשאית של הנתבע הייתה דוחפת את רכבו של התובע לעבר צדו השמאלי של הכביש. עוד טען הנתבע כי במצב לו טוען התובע, היה צריך להבחין בפגיעת מעיכה בפגוש האחורי של רכב התובע, והפגוש לא היה נתלש.

לאחר ששמעתי ברוב קשב את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם – השתכנעתי כי דין התביעה להידחות. התובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו לבסס את תביעתו ואת אחריות הנתבע להתרחשות התאונה.

התובע לא ציין ולא תיעד את המקום המדויק בו התרחשה לטענתו התאונה (באחת התמונות שהציג הנתבע לבית המשפט ניתן להבחין במשוער היכן התרחשה התאונה). משכך, לא ניתן לקבוע מה היה תוואי הכביש, היה הכביש היה ישר או מתעקל, אם הכביש היה מצב טוב או משובש.

בנוסף, התובע תיאר באופן לקוני את אופן התרחשות התאונה, ואף ניסיון לדלות מן התובע פרטים נוספים במהלך הדיון – לא הבהיר את התמונה. לטענתו, נסע בנתיב השמאלי ולא סטה ממנו. עם זאת, בכתב התביעה לא תיאר התובע כי חלף על פני משאית הנתבע, אלא כי עקף את המשאית, וכי בסיום העקיפה הרגיש פגיעה ברכבו. תיאור זה מתיישב יותר עם טענת הנתבע, לפיה התובע עקף את המשאית וביקש לחזור אל הנתיב הימני (וזאת כאמור בניגוד לטענת התובע).