ויצמן ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה על סך כ-18 אלף ₪.

התובעים טוענים כי ביום 16.4.16 נתבקש סוכן הביטוח של התובע 1 לעדכן את פוליסת הביטוח שלהם אצל הנתבעת, כך שרכבו יבוטח ביחס לכל נהג. ב-22.4.16 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים, שעה שהיה נהוג על ידי התובע 2. התובעים חויבו, בהליך אחר, לשלם לרכב צד ג' סך כ-18,000 ₪ בגין נזקי התאונה – אולם הנתבעת טענה לחוסר כיסוי ביטוחי במועד התאונה.

הנתבעת טענה, בכתב ההגנה, כי עדכון הפוליסה – כך שתכסה אף את התובע 2, בהיותו נהג צעיר – בוצע רק יומיים לאחר התאונה (ביום 24.4.16) וכי במועד התאונה היתה בתוקף רק פוליסה לנהגים מגיל 45 ומעלה. משכך, לא היה הרכב מבוטח בעת התאונה, שארעה כאשר התובע 2 נהג ברכב.  

בדיון העיד גם סוכן הביטוח של התובע 1, מר עמיחי טל.

מהראיות שהוצגו לבית המשפט עולה כי התובע 1 ורעייתו פנו למר טל ביום 16.4 (או למחרת), אך רק כשבוע לאחר מכן בוצעה על ידו הפעולה הנדרשת לשם הרחבת הפוליסה, כפי שהתבקש לעשות. מר טל הסביר את השיהוי במצבו הבריאותי הלקוי באותה עת.

אין מחלוקת כי פעולתו של מר טל להרחבת הפוליסה נעשתה לאחר קרות התאונה, אף שהעיד כי שמע אודות התאונה רק לאחר שביצע את הרחבת הפוליסה.

התובע הבהיר, עם זאת, כי מבחינתו "הסוכן הוא חברת הביטוח", ומשהנחה את הסוכן לבצע את פעולת ההרחבה של הכיסוי הביטוחי יצא מתוך הנחה כי כך נעשה.

מן הראיות עולה גם כי לא היתה מניעה, מבחינת הנתבעת, להרחיב את הכיסוי הביטוחי כמבוקש – וכך נעשה במועד בו העביר הסוכן את ההנחיה, לאחר התאונה.