פינקלשטין נ' בריסל איירליינס אן וי

1.התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת ע"ס של 9,000 ₪ בקשר לכבודה שנשלחה לתא המטען של המטוס ולא הועלתה למטוס ככבודת יד בטיסת הנתבעת מליסבון, פורטוגל לישראל ביום 17.4.15.

2.לטענת התובע הכבודה הכילה דברים שבירים ויקרים. לאחר שבצ'ק אין לא הצליחו להכניס הכבודה למכשיר בדיקה החל מו"מ קולני בסופו נשלחה הכבודה לתא המטען תמורת תשלום משקל עודף בסך 65 יורו. לטענתו, בהגיעו לארץ התברר כי חסרים פרטים בכבודה -4 משקפי שמש ו-9 בשמים.

3.הנתבעת בכתב ההגנה העלתה את הטענות הבאות:

א. יש לדחות התביעה בשל התיישנות התביעה מעבר לשנתיים מיום הגעת המטען.

ב. סכום התביעה מופרז- פיצוי מקסימאלי מוגבל לסכום של 5,300 ₪ בהתאם לסעיף 22(2) לאמנת מונטריאול.

ג. המדובר במוצרים שאינם חפצים אישיים ולכן לא חלה לגבם אחריות.

ד. איסור לכלול במטען פריטים שבירים ויקרי ערך.

דיון

4.לאחר עיון בכתב התביעה ובכתב ההגנה מצאתי לדחות התביעה מהטעמים הבאים:

א. התיישנות - בהתאם לסעיף 35 לאמנת מונטריאול-

"הזכות לפיצויים תפקע אם התביעה אינה מוגשת בתוך פרק זמן של שנתיים שתחושב מתאריך ההגעה ליעד, או מתאריך שבו היה המטוס צריך להגיע, או מהתאריך שבו הופסקה התובלה."

סעיף 15 לחוק תובלה אווירית, תש"ם-1980 קובע:

"על אף האמור בכל דין אחר, תהיה התקופה לפקיעת הזכות לדמי נזק לפי חוק זה התקופה הקבועה באמנה או באמנת מונטריאול, לפי העניין."