אליאס נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.התובע הינו עורך דין במקצועו ואילו הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את התובע בכל עת רלוונטית לתביעה בביטוח נסיעות לחו"ל.

2. ביום 06.06.2017 התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת על סך 3,500 ₪ בהתאם לפוליסת ביטוח שרכש מהנתבעת עבור נסיעתו לרומניה בין התאריכים 30.09.2013 ועד 05.10.2013 (להלן: "הפוליסה").

3. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען ע"י התובע כי ביום 05.10.2013 בשעה 11:00 בערך עת יצא מבית קפה "טוסקנה" בעיר קלוג' נאפוקה ברומניה הוא שכח את הטלפון הנייד שלו מסוג אייפון 5 על השולחן בו ישב וכאשר חזר לאחר כשתי דקות למסעדה הוא לא מצא אותו ולטענתו הנייד נגנב על ידי מי מהנמצאים בבית הקפה.

4. נטען גם שהמשטרה המקומית הנפיקה עבורו אישור מתאים בגין האירוע הנ"ל.

5. לטענת התובע המקרה שהיה הינו בבחינת גניבת המכשיר הנייד ולא אבידה.

6. הנתבעת הגישה כתב הגנה והעלתה טענה מקדמית אשר לפיה התביעה התיישנה בהתאם לפוליסה ובהתאם להוראת סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

7. בנוסף לטענת ההתיישנות הנתבעת טענה שהמכשיר הושאר ע"י התובע ללא השגחה במקום בו ניתנת האפשרות לכל אדם לקחת אותו לחזקתו וכי פוליסת הביטוח מכסה מקרי גניבה ולא מקרים של הנובעים מאובדן או שכחה.

8. ביום 27.07.2017 הוריתי לצדדים להגיש סיכומי טענות בכתב לכל הקשור לטענת ההתיישנות.

9. בטרם דיון בתביעה לגופו של עניין ולתחולת הפוליסה על המקרה יש להכריע קודם בטענה המקדמית אשר לפיה הנתבעת טוענת שתביעתו של התובע התיישנה.

10. סעיף 3 לסיכומי התובע הוא הודה כי תביעתו התיישנה תוך 3 שנים מיום 05.10.2016 דהיינו ביום 05.10.2016.