ת"ק 669-04-14 עמר ואח' נ' בירן ואח'

התובעים התקשרו עם הנתבע 1 בהסכם לרכישת שירותי צילום למסיבת בת מצווה שערכו לבתם, בתאריך 12.9.13.

תמורת שירותי הצילום הכוללים צילומי ווידאו, סטילס, אלבום דיגיטלי ותמונות על גבי מגנטים, ודיסקים של כל התמונות, שילמו התובעים לנתבע 4,900 ₪.

לטענת התובעים, לא סיפק להם הנתבע, עד היום, את כל המוצרים אותם התחייב לספק בהתאם להסכם, ואף את מה שסיפק להם, באופן חלקי, סיפק רק לאחר תשלום סכום נוסף של 1,000 ₪ שדרש מהם.

לטענת הנתבעים, התובעים התקשרו עם הנתבעת 2, חברה בבעלותו, ולפיכך אין עילת תביעה נגדו באופן אישי.

לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי סעיף עריכת הוידאו בוטל בהסכם, ורק לאחר האירוע ביקשו התובעים לקבל דיסק ווידאו ערוך, ובגינו נדרשו לשלם תוספת של 1,000 ₪. לטענת הנתבעים סופקו לתובעים כל המוצרים אותם התחייבו לספק.

הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984.

כאמור, לטענת הנתבעים אין לחייב את הנתבע באופן אישי, אלא את הנתבעת 2, החברה באמצעותה הוא פועל. לטענת התובעים, ניהלו משא ומתן עם הנתבע באופן אישי, ולא ידעו כלל כי הוא פועל באמצעות חברה. לטענתם, הסכם ההתקשרות היה עמו באופן אישי ולא עם החברה שבבעלותו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבורה כי יש מקום גם לחיובו של הנתבע באופן אישי, שכן לא הוכח כי ציין בפני התובעים שהוא פועל באמצעות חברה מטעמו, והם לא ידעו זאת. מעיון בהסכם ההתקשרות עולה כי ההסכם לא נחתם בחותמת החברה, והשם "סיאל" אמנם מופיע בו, אך לא בציון שמה המלא של החברה, וללא מספר החברה.

לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין ואת העד מטעם התובעים, שוכנעתי כי התובעים אכן לא קיבלו לידיהם חלק מהמוצרים אותם התחייב הנתבע לספק להם, וכי נדרשו לשלם 1,000 ₪ נוספים על מוצר שהנתבע כן התחייב לספק להם בהסכם המקורי. סכום זה יש להשיב לידיהם.