ת"ק 66833-06-16 איון נ' מלאך בינסאן

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע על כך שהוא פגע ברכבו בעת שנסע אחורה. הנתבע חלק על הגרסה הזו והסביר כי הוא נסע לפני התובע בכביש דו כיווני באזור התעשייה. לפי גרסת התובע הנתבע פנה שמאלה והוא הניח שהוא עומד לחנות ולהפתעתו הנתבע נסע אחורה ופגע ברכבו. התובע הסכים שלא ראה את אורות הבלימה אלא את העצירה בלבד ולפי גרסתו אז הייתה התאונה.

הנתבע העיד שהתכוון לבצע פרסה והתובע מיהר והעריך שהוא יכול לחלוף על פניו לפני תום הסיבוב וכך קרתה התאונה. כן נטען כי הפגיעה בצד שמאל של הרכב של התובע בחזית מעל לגלגל, של שקע בפח, היה נזק קודם ואילו השריטות הם מהתאונה. ברכב הנתבע יש רק שריטות בצד ימין בפגוש האחורי.

אני מאמינה לתובע שראה את רכב הנתבע נוסע אחורה ברגע האחרון.

אני מקבלת את גרסת הנתבע שהתובע חלף מאחורי רכב הנתבע קרוב מדי כי העריך לא נכון את כוונת הנתבע והשריטות ברכבו הם של החיכוך בין הרכבים.

בנסיבות אלה התאונה קרתה מאי שמירת מרחק. יחד עם זאת גם הנתבע היה צריך להסתכל במראה בטרם החל לנסוע אחורה כדי לבצע את סיבוב הפרסה, ולוודא שאין רכב מאחוריו.

על כן אני מחלקת את החבות מחצית לכל נהג , בהתייחס לנזק של השריטות בלבד.

לאור סימני השאלה לגבי מנגנון התאונה מבחינת הפגיעה בכנף הקדמי שמאלי של רכב התובע, אני לא כוללת נזק זה בפיצוי. בהעדר חוות דעת נגדית בדבר שווי התיקון ללא הפגיעה בכנף השמאלית הקדמית. אני רק מפחיתה את צלחת הגלגל בסך של 60 ₪.

הנזק על פי חוות דעת השמאי עומד על סך 3,584.90 ₪ לאחר הפחתת 60 ₪.

התביעה הוגשה על סך של 6,500 ₪ עבור הנזק, שכ"ט השמאי בסך של 680 ₪ שהוכח והפסד שלא הוכח של נסיעות. כמו כן נתבע סך של 1,110 ₪ עגמת נפש.

אינני פוסקת לתובע עגמת נפש .

התוצאה היא שהנזק שהוכח עומד על 4,264 ₪.

אני פוסקת לתובע 50%.