ת"ק 66727-03-15 חנון נ' עירית תל-אביב-יפו

התביעה יסודה בהליכי גבייה שנקטה הנתבעת נגד התובע, בגין אי תשלום דו"ח חנייה.

1. בתאריך 26.03.09 נרשם לרכבו של התובע דו"ח חנייה בסך 250 ₪ בגין עבירה של החניית הרכב בניגוד לתמרור אין עצירה (צורף לכתב התביעה).

2. בתאריך 22.03.15 נמסרה לתובע הודעת אזהרה בטרם ביצוע עיקול, בה נכתב שסכום החוב עולה כדי 1,799 ₪ (צורף לכתב התביעה). התובע שילם את החוב ב – 6 שיקים, על סך 300 ₪ כל אחד (צורף לכתב התביעה), ובכך פרע את מלוא החוב.

3. למרות שהחוב שולם, הגיש התובע תביעתו בה הוא טוען כי לא יתכן שקנס בסך 250 ₪, יתפח כעבור שנים אחדות לחוב של 1,800 ₪. לטענתו מדובר בריבית מופרזת שאינה קיימת אף בשוק האפור, והוא מבקש לפצותו בסכום של 2,550 ₪, שהוא עודף התשלום בסך 1,550 ₪ (1,800 בניכוי סכום הקנס המקורי בסך 250 ₪), וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,000 ₪.

4.הנתבעת טענה כי לקנס המקורי נוספו חיובים נוספים, ובגינם תפח החוב. לקנס עצמו נוספו תוספות פיגור לפי הקבוע בחוק, ובנוסף לכך, מאחר והחוב לא שולם, היא נאלצה לנקוט הליכי גבייה, ועלותם נוספה אף היא.

5.בעת הדיון הציגה הנתבעת פירוט החוב. לפי הפירוט שהוצג, הקנס עצמו הוכפל לסכום של 500 ₪, כאמור גם בהודעה שצורפה לכתב התביעה. הקנס הוכפל מאחר ונוספה לו ריבית פיגורים בהתאם לסעיף 67 לחוק העונשין (50% בתום חצי שנה ממועד התשלום המקורי ולאחר מכן 5% נוספים כל שישה חודשים).

בנוסף לסכום הנ"ל, צבר החוב הוצאות גבייה בסך 1,312 ₪. הוצאות אלו כוללות משלוח מכתבי דרישה, ביצוע עיקולים אצל צדדים שלישיים, משלוח מכתבים נוספים, ביצוע עיקולים ברישום והוצאת מעוקלים.

6.בתגובה לפירוט זה טוען התובע כי ההוצאות אינן הגיוניות, ועדיף היה לוותר על הקנס במקום להוציא סכום כה רב לגבייתו. התובע חזר וטען כי הסכום אינו הגיוני, והנתבעת מחייבת בסכומים ככל העולה על רוחה.

7.דין התביעה להידחות.

כעולה, לרכבו של התובע נרשם דו"ח חנייה בתאריך 26.03.09 אך הוא לא שולם. לאור זאת, וכמצוות סעיף 67 לחוק העונשין נוספו לקנס קנסות פיגורים עד שהוא הכפיל עצמו לסכום של 500 ₪. בנוסף, הנתבעת נאלצה לנקוט בהליכים לגביית החוב, הליכים הננקטים כדין בהתאם לפקודת המסים (גביה).

אלו הנסיבות בעטיין צמח החוב.

8.אין לקבל את טענת התובע כי הוצאות הגבייה הגבוהות אינן מצדיקות את גביית החוב. אם אקבל את טענת התובע, ייצא חוטא נשכר. לו חפץ התובע להימנע מהוצאות הגבייה או מקנסות הפיגורים, היה עליו לשלם את חובו, ואין הוא יכול להישמע בטענה כי אין הלימות בין גובה החוב להוצאות הגבייה.

התובע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת להימנעותו מתשלום החוב, ולאור זאת, אל לו לתמוה כי עליו לשאת גם בעלויות הגבייה.

9.התביעה נדחית, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ה, 02 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.