ת"ק 66674-09-16 מלמד נ' משטרת ישראל תחנת ראש העין

בפני תביעה קטנה שעניינה פעולת המשטרה ביחס לתלונות שהתקבלו ע"י שכניו של התובע על רעש מוזיקה חזק, בעת שערך על גג ביתו מסיבה בליל יום העצמאות. אין חולק, כי עקב התלונות הגיע שוטר לבית התובע, סמוך לחצות, ביקש ממנו להנמיך את עוצמת הרעש, ולאחר שהנמיכו – עזב את המקום. לאחר זמן קצר חזר השוטר לבית התובע עקב תלונה נוספת שהתקבלה, שוב ביקש ממנו להנמיך את המוזיקה והתובע עשה כן.

התובע טוען כי פעולת המשטרה חרגה מסמכותה, מאחר שליל יום העצמאות מוחרג בחקיקה מהימים בהם אסור להקים רעש בשעות המוגדרות כשעות מנוחה. התובע טוען כי אם היו תלונות של 2 שכנים מתוך מאות הדיירים המתגוררים בבניינים הסמוכים, אין זה מעיד על רעש בלתי סביר, אלא להפך.

המשטרה טוענת כי ההחרגה של יום העצמאות בתקנה 3(ב)(1) לתקנות למניעת מפגעים (מפגעי רעש) תשנ"ג-1992 מהאיסור הכללי הקבוע בתקנה 3(א) להשמיע מוזיקה באמצעות מגבירי קול ורמקולים תחת כיפת השמיים בשעות המנוחה באזור מגורים אינה גוברת, בהיותה חקיקת משנה שנועדה ליישם את החוק, על הכלל הבסיסי הקבוע בסעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, האוסר על הקמת רעש חזק או לא סביר, אם הוא מפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת המקום.

בסוגיה משפטית זו, מקובלת עלי עמדת המשטרה, ומנימוקיה לעניין ההיררכיה החקיקתית בין חקיקה ראשית לחקיקת משנה, כמפורט בכתב ההגנה.

משמע, בעוד שבכל ימות השנה האיסור על השמעת מוזיקה/רעש באמצעות רמקולים או מגבירי קול בשעות המנוחה תחת כיפת השמיים באזור מגורים הינו איסור מוחלט, הרי שבליל יום העצמאות יש היתר להשמעת מוזיקה/רעש כאמור, והכל בכפוף לאיסור הכללי הקבוע בסעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, על גרימת רעש חזק או לא סביר המפריע או עשוי להפריע לאנשים המצויים בקרבת מקום.

עוצמת הרעש והיותו "לא סביר" או "חזק" עשויה להיבחן, על פי הפסיקה, באמצעות מבחן משולב אובייקטיבי וסובייקטיבי, הבוחן את מכלול הנסיבות הנוגעות לאירוע. משמע, אין די בכך ששכן המתגורר במקום התלונן שמבחינה סובייקטיבית עוצמת הרעש מפריעה לו, אלא נדרשת גם בחינה אובייקטיבית של עוצמת הרעש, כפי שבנסיבות המקרה נבדקה על ידי השוטר שהגיע למקום פעמיים והורה לתובע להנמיך את עוצמת המוזיקה עד לגובה שהינו סביר, לדעתו, מבחינת השכנים המתגוררים בסמוך. בשום שלב לא התבקש התובע להפסיק את המוזיקה כליל, ואין לו טענה כזו. ככל שהחליט התובע כי עוצמת המוזיקה שנמצאה ע"י השוטר כסבירה אינה נראית לו ולחבריו, והעדיף להפסיק את המסיבה, הרי שזו החלטתו ואין לו מה להלין על המשטרה, אשר אמונה על איזון האינטרסים של מי שחפץ לחגוג במסיבה בליל יום העצמאות, לבין מי שמבקשים לנום את שנתם.

ככל שביקש התובע בתביעתו להשיג על סבירות החלטתו של השוטר, היה עליו להראות כי עמדתו של השוטר לא היתה סבירה מבחינה אובייקטיבית, כגון לבצע מדידה ע"י מד דציבלים ממקום עמידתו של השוטר ובנוכחותו, בעת שהשוטר אמר כי הרעש עדיין חזק מדי. במקרה כזה ניתן היה להשיג על סבירות ההחלטה ע"י הצגת נתון אובייקטיבי. כאשר מול הערכתו נטולת הפניות של השוטר, כי הרעש הבוקע מהמסיבה חזק מדי, עומדת רק הערכתו הסובייקטיבית של התובע-בעל המסיבה הטוען אחרת, הרי שאין בהשקפתו הסובייקטיבית של התובע כדי להוכיח ששיקול דעתו של השוטר הופעל באופן מוטעה.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.