ת"ק 6662-01-15

בהמשך לדיון שהתקיים, להשלמת מסמכים שהגיש התובע בעקבות החלטת בית המשפט שניתנה במעמד הדיון, ולתגובה שהגישה הנתבעת למסמכים אלה, אני קובע כדלקמן:

1. האחריות בגין התאונה מוטלת על כתפי נתבעת 2. ודוק, דומה כי בין הצדדים לא קיימת עוד מחלוקת בשאלת האחריות, ובכל מקרה, לעניין זה מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובע, וזאת, בין היתר, בשים לב למסמך שעליו חתמה נתבעת 2 בסמוך לאחר התאונה, המאשר במידה רבה את אחריותה לתאונה, וכן בשים לב לעדותה של נתבעת 2 בבית המשפט, שגם במהלכה לא התכחשה למעשה לאחריותה לכך.

2. אשר לטענת נתבעת 1, שלפיה התובע אינו רשאי להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, שכן מדובר ברכב שבבעלות חברה, הרי שנתבעת 1 זנחה טענה זו בכתב הטענות הנוסף שהוגש מטעמה, לאחר הגשת השלמת המסמכים מאת התובע – השלמת מסמכים אשר כללה בין היתר אישור רואה חשבון שלפיו התובע הוא שנשא בנזקי התאונה הנטענים. לפיכך, טענה זו – נדחית.

3. אשר לגובה הנזק, אין חולק כי התובע שופה בגין נזקי התאונה על ידי מבטחת רכבו וכי שילם השתתפות עצמית בסך של 2,006 ₪. סכום זה – ועל כך דומה כי אין חולק – נדרשות הנתבעות לשלם לתובע.

4. בנוסף, טען התובע, לנזק שעניינו "הפרשי פרמיה", בסך של 3,550 ₪, שאותם נדרש לשלם, לדבריו, בגין התאונה. העובדה כי התובע אכן נדרש לשלם סכום זה הוכחה במסמכים שצירף התובע (אישורים בדבר גובה הפרמיה לשנת 2015 לעומת שנת 2014). לעניין זה טענת נתבעת 1, היא כי על פי אותם מסמכים, הפרשי הפרמיה האמורים נגרמו בשל העובדה שהוגשו שתי תביעות למבטחת במהלך תקופה של שלוש שנים, ולא דווקא כתוצאה מהתאונה הנוכחית. הואיל וכך אכן נאמר באישורים שצורפו, ובהעדר אינדיקציות נוספות, אני קובע כי התאונה הנוכחית (שנגרמה כאמור על ידי נתבעת 2) אחראית לשיעור של 50% מהפרשי הפרמיה האמורים, קרי לנזק בסך של 1,775 ₪.

5. התובע טען גם לנזק שעניינו "הפרש השתתפות עצמית", בסך של 1,950 ₪. המדובר בטענה שלפיה בעקבות התאונה, הורעו תנאי פוליסת הביטוח של הרכב הנפגע, כך שאם תיגרם לרכב תאונה נוספת, יידרש המבוטח לשלם סכום גבוה יותר בגין השתתפות עצמית, ביחס לסכום שהיה נדרש לשלם אלמלא התאונה נשוא התביעה.