ש' נ' אביטבול ואח'

זוהי תביעה כספית בסך של 10,000 ₪ בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובע.

למען שלמות התמונה, אציין, כי לא ניתנה החלטה עד למועד פסק הדין, בבקשת התובע להגדיל את סכום התביעה לסך של 20,000 ₪, יחד עם זאת, ולאור נימוקי פסק הדין, כפי שיפורט להלן, אני מוצאת לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה באופן שסכום התביעה יעמוד על סך של 20,000 ₪.

התובע ונתבעים 1 ו- 2, (להלן: "הנתבעים"), התגוררו בשכנות, בשכונה הקהילתית בקיבוץ להבות הבשן. הנתבעים הם הוריו של נתבע 3 (להלן: "הנתבע").

הצדדים אינם חלוקים על עובדות המקרה, כדלקמן: כלב מסוג מעורב בוקסר, בבעלות הנתבע, שלא חוסן כנגד כלבת והתגלה כחולה בכלבת, חדר לחצר ביתו של התובע ביום 13/12/15, ליקק ושרט את ילדי התובע, נשך את 2 כלבי התובע המחוסנים (להלן: "האירוע"). בעקבות האירוע, נאלצו כל בני משפחת התובע, התובע, אשתו, ילדיו בגילאים, 20,19,20,8,7,4 לקבל חיסונים כנגד כלבת, ושני הכלבים של התובע הושמו בהסגר.

לטענת הנתבעים, אין כל יריבות בינם לבין התובע, מאחר והכלב הפוגע אינו בבעלותם ואין הם נושאים באחריות לכניסת הכלב הפוגע לחצרו של התובע. הנתבעים מאשרים כי הכלב הפוגע הינו בבעלות בנם הבגיר. לטענת הנתבעים, אין התובע זכאי לתבוע נזקים בשם בני משפחתו והוא לא הוכיח נזקים והפסדים כספיים, כטענתו.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה לתיק, בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הודה הנתבע שהוא הבעלים של הכלב הפוגע, שלא חוסן בחיסון נגד כלבת, והיה נגוע במחלת הכלבת. עוד התברר במהלך הדיון, שהנתבעים החזיקו בכלב הפוגע, בימים שהנתבע שהה אצל חברתו, לתקופות של שבועיים.

כבר עתה אומר, שאני לא מוצאת בכתב התביעה, טענה לנזקי גוף, לא של התובע ולא של מי מבני המשפחה, שאינם צד להליך. לא מצאתי לנכון לראות בטענה הכללית, של "פחד וטראומה קשה לילדים" כטענה המבססת כדבעי, טענה לנזקי גוף, מה גם שהטענה מיוחסת לילדי התובע, שכאמור, אינם צד להליך. לפיכך, אני קובעת שיש לפני טענה לנזקים כספים בלבד, של הפסד ימי עבודה של התובע וחובת התשלום שחלה על התובע, בשל הסגר כלבי התובע, כמו כן, עומדת לפני טענת התובע לעגמת נפש.

קביעה זו נדרשת, בשל האבחנה שקיימת בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ה-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"). הוראות סעיף 41 לפקודה, אליה מתייחס התובע בתגובתו לטענת העדר יריבות, מתייחסת להיזק על ידי כלב בתובענה בשל נזק גוף שנגרם על ידי כלב, שכאמור, לא זה המקרה שלפני.

האירוע בעניינו, נופל בגדרי הוראת סעיף 40 לפקודת הנזיקין, הקובעת כלהלן: