כהן נ' שחף

בפני בקשת הנתבע לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות ביום 1.3.16.

1. עסקינן בתביעה קטנה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם שכירות על סך של 4,996 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 4.7.12 נחתם הסכם בין הצדדים להשכרת חנות שבבעלות התובע לנתבע לתקופה בת 12 חודשים. נטען כי במשך שלוש שנים עמד ההסכם בעינו ובסוף חודש יוני 2015 הודיע הנתבע כל כוונתו לפנות את המושכר בסוף חודש אוקטובר. בהמשך להודעה זו נקשר התובע בהסכם שכירות עם שוכר חדש מיום 1.11.15. לפי גרסת התובע בתביעתו, במועד הפינוי הגיע למושכר ואז הופתע לגלות כי הנתבע הותיר נזקים רבים בחנות ובכלל זאת חלון ראווה שבור, חורי קידוח בקירות ומצב כללי מוזנח המצריך טיח צבע וניקיון. לטענת התובע, הנתבע סירב לתקן את הנזקים במושכר ואף התנה את מסירת המפתחות בחתימת התובע על מסמך המאשר כי אין לו כל דרישה כלפיו. התובע סירב לדרישת הנתבע וכתוצאה מכך נאלץ לפרוץ את מנעול המושכר ולהחליפו במנעול חדש. עוד טוען התובע כי נאלץ לעכב את מסירת החזקה המושכר לשוכר החדש בעקבות תיקון הנזקים ועקב כך נגרם לו נזק נוסף של אובדן דמי שכירות.

2. ביום 1.3.16 התקיים דיון בתיק אליו התייצב התובע בלבד. בטיעוניו מסר התובע כי כתב התביעה נשלח לנתבע פעמיים לכתובת הרשומה בהסכם השכירות ובמשרד הפנים אך הוא חזר משלא נדרש. בשל כך ניגשה אשתו של התובע לבית העסק של הנתבע וביקשה למסור את כתב התביעה לשותפו אך זה סירב לחתום על המסמך.

במעמד הדיון הוצג בפני אישור מסירה ממנו עולה כי אדם מטעם הנתבע קיבל את המסמכים לבית העסק אך סירב לחתום.

3.בנסיבות אלה, ומשלא התייצב הנתבע לדיון ולא הוגש כתב הגנה מטעמו עד למועד זה, ניתן פסק דין על יסוד התביעה ובו חויב הנתבע לשלם לתובע את מלוא הסכום הנתבע בסך 4,996 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

4.ביום 8.9.16 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין. מבקשתו עולה כי נודע לו על הגשת התביעה בסוף חודש אוגוסט 2016 לאחר שהוטל על חשבונו עיקול למימוש פסק הדין. למען הזהירות מבקש הנתבע ליתן לו ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. אשר להמצאת כתב התביעה טוען הנתבע כי הוא נשלח לכתובתו הקודמת בישוב עלי זהב בחודש אוגוסט 2015, כאשר בחודש יוני 2015 הוא עזב את היישוב. הנתבע שולל את גרסת התובע לפיה מסרה רעייתו את כתב התביעה לשותפו מר צחי ספיר בבית העסק, ולטענתו התובע לא הגיש תצהיר מטעם אשתו לאימות המסירה ומשלא התייצבה לדיון אין כל ראיה להמצאה כדין.

בהתייחס לסיכויי הגנתו מכחיש הנתבע את הנזקים הנטענים בכתב התביעה, ולפי גרסתו, חלון הראווה היה סדוק ולא שבור, ככל הנראה בשל השלכת אבן בזדון ועל תיקונו באחריות המשכיר; עוד נטען כי בעת קבלת המושכר היו בקירות המבנה חורי קידוח וכך גם נדרשה עבודת טיח וצבע חדש ועל כן התחייב התובע לתקן זאת; הוא הדין, לטענתו, בנוגע לניקיון המושכר. לעניין זה הוסיף הנתבע כי התובע פרץ למושכר והחליף מנעול ובכך מנע ממנו את מסירת המושכר נקי; אשר לאיחור במסירת מפתחות המושכר טוען הנתבע כי מדובר באיחור של יומיים כאשר בתחילת תקופת השכירות מסר לו התובע את המפתחות באיחור של 4 ימים ובכך הסב לו הפסד במחזור של 2,000 ₪ ליום עבודה ומשכך אפוא עומדת לו טענת קיזוז.

5.התובע מתנגד לבקשת הנתבע לביטול פסק הדין, תוך שהוא חוזר על גרסתו כי הנתבע הפר את הסכם השכירות שעה שעזב את המושכר והותיר אחריו נזקים רבים. התובע מלין על טענת הנתבע כי החזקה במושכר נמסרה לו 4 ימים באיחור ולגרסתו החנות נמסרה במועד שנקבע. התובע מוסיף וטוען כי הוא מוגבל ראיה בשיעור 100% נכות וההליכים המשפטיים מקשים עליו.

6.לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

7.תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 קובעת כי ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תוך 7 ימים מיום המצאתו למבקש. מעיון במסמכי התיק עולה כי פסק הדין נשלח לנתבע ביום 1.3.16 אך דבר הדואר חזר מסיבה שאינה ידועה. משכך, אפוא, לא הוכחה המצאה כדין של פסק הדין במועד זה ואני מקבל את עמדת הנתבע כי בקשתו הוגשה בסמוך לאחר שנודע לו על מתן פסק הדין כנגדו בעת הטלת העיקול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. זאת בשים לב לכך שאנו מצויים בהליך בבית משפט לתביעות קטנות בו רשאי בית המשפט לחרוג מסדרי הדין.

8.הלכה ידועה כי בפני בית המשפט ניצבות שתי שאלות בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. הראשונה עניינה בפגם שנפל בהליך מתן פסק הדין שבעטיו שומה להורות על ביטולו מחובת הצדק; והשנייה הינה האם חרף העדר פגם יש מקום להורות על ביטולו מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט (ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830 (1994)). בענייננו טוען הנתבע לשתי החלופות לביטולו של פסק הדין הן מחובת הצדק והן מכוח סמכותו שבשיקול דעת של בית המשפט.