ת"ק 66150-03-16 בוהדנה נ' לביטוח בע"מ ואח'

בהמשך לפסק הדין מיום 25.9.2016 להלן הנמקתי:

תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובעת, מס' רישוי 4771567 ביום 9.6.2015 בסך של 10,666 ₪, כולל שכ"ט שמאי, ע"י רכב הנתבעות שנהג בו הנתבע מס' 3.

הנתבע מס' 3 אינו חולק על כך שפגע ברכב התובעת שעמד בחניה ליד ביתה. התובעת תיקנה את הרכב במוסך הסדר שתואם בין המבטחת שלה לנתבעות 1-2, אך תביעתה לפיצוי נדחתה.

ההנמקה היא שרכב אחר הגיח במהירות מול רכב הנתבעות ואילץ את הנהג לסטות ולבלום וכתוצאה מכך נפגע רכב התובעת.

התובעת לא ראתה את התאונה, היא יצאה מביתה לשמע הרעש, וראתה את הנתבע מס' 3 משאיר לה פתק עם פרטיו.

גרסת גורם הזר המתערב היא רק של הנתבע מס' 3, שהוא בעל דין. על פי גרסת הנתבע מס' 3 הרכב שגרם לו לסטות המשיך בנסיעתו והוא לא הצליח להשיג את פרטיו.

טענת ההגנה של הנתבעים מחייבת ביסוס משפטי והוכחה בראיות. מאחר ומדובר בתביעה קטנה, חיפשתי בפקודת הנזיקין, נ"ח, את ההגנה הזו ולא מצאתי חלופה כזו במערכת היחסים בין הנתבע מס' 3, הנהג, לתובעת שהיא הניזוקה. לא ניתן גם ללמוד זאת מתקנות התעבורה לפי סעיף 63 לפקנ"ז ביחס לתובעת שאינה צד לאירוע.

על כן בחנתי את עוולת הרשלנות (סעיפים 35-36 לפקנ"ז). השאלה לבחינה היא האם הנתבע מס' 3 התרשל.

הגרסה של הנתבע מס' 3 בפני עצמה אינה מספיקה כדי להבין שלא התרשל כלפי התובעת. היה צריך לחזק אותה בצילומים מהמקום באותו בוקר וכן בחוות דעת בוחן תנועה, וככל האפשר גם לבדוק האם במקום יש מצלמות שתיעדו את האירוע. הספק אינו ביושרו של הנתבע מס' 3 אלא בשאלה האם הייתה לו חלופה אחרת.

בהעדר ראיות נגדיות לא השתכנעתי מעל 50% שהנתבע מס' 3 לא התרשל.

על כן, אני דוחה את הטענה העולה ממכתב הדחיה בראי הפקנ"ז , שהנתבע מס' 3 לא התרשל.

בנוסף לנזק בגין תיקון הרכב ושכ"ט השמאי נתבע גם הסך של הפסד 2 ימי עבודה בסך של 850 ₪ וכן עגמת נפש בסך של 2,000 ₪. בהעדר ראייה להפסד בעין מבחינת ימי עבודה התביעה בגין הפסד זה לא מתקבלת.