ת"ק 65826-03-15

התובע ורעייתו רכשו ביום 12/1/12 וקיבלו ביום 31/5/12 אריחי חיפוי ומוצרי סניטציה מהנתבעת עבור הבית שבנו. עלות ההזמנה עבור כל הבית היה כ-350,000 ₪. התביעה מתייחסת לחלק ההזמנה של החיפוי החיצוני לבית, אשר לפי תעודת המשלוח הוזמן: "שיש אושן בלאק 30*FL, חיפוי שחור 30/חופשי". עלות השיש בלבד היתה 22,900 ₪ בצירוף מע"מ דאז (16%) 26,564 ₪, ראו ת/1). התובע טוען כי כחצי שנה לאחר שהאריחים הותקנו הופיעו עליהם כתמים לבנים מכערים, אז התברר לו מנציגי הנתבעת עצמם, שליוו את העבודות בבית, כי אין מדובר בשיש אלא באבן ציפחה, שתכונותיה שונות. הוצגו תמונות בכתב התביעה, בכתב ההגנה ובדיון (ת/2), ואין מחלוקת כי על חיפוי הבית השחור החיצוני מופיעים כתמים לבנים.

התובע טוען להטעייה בעניין טיב האריחים שסופקו ואי התאמה להזמנה ולמטרת קניית האריחים, חיפוי חוץ. התובע עותר לחיוב הנתבעת בעלות החומר, עבודות הפירוק, ההרכבה מחדש והתיקונים והגיש שתי הצעות מחיר בסכומים של כ-45,000 ₪. ממילא סכום התביעה מוגבל לתקרת סמכות בית משפט זה.

הנתבעת טענה כי התובע בחר את המוצרים באולם התצוגה לאחר בחינה שלו, וללא יעוץ מטעמה, כי האריחים תואמים את ההזמנה וכי השם "שיש" כולל ברישומי הנתבעת גם אבן צפחה. הנתבעת טענה כי הכתמים הלבנים נובעים מעבודת יישום לקויה של האריחים, ע"י הקבלן שנשכר לעבודה זו ע"י התובע, שגרמה לנזילת מים עם שאריות אבן, רובה, סיד ולכלוך הבולטים בשל צבעם הבהיר על האבן, שצבעה שחור. המומחה מטעם הנתבעת טען כי מדובר בתפרחות מלחים שמקורן במים, החודרים במפגש בין החיפוי המאוזן (קופינג) בגג לאריחים וחילחולם לתשתית החיפוי. לטענתו המים יורדים מהגג ע"י כח הכבידה ומתפרצים במקומות בהם איטום המישקים (פוגות) אינו טוב. המומחה גם מציע פתרון, שיש לבצע ע"י מומחה, ללא הערכת עלותו. לכתב ההגנה צורף גם תצהירו של מר מרק יעקב, קבלן משנה מטעם הנתבעת שביקר בבית התובע בעת בנייתו לדבריו לצורך מדידת מדרגות, בשליחות הנתבעת. מכח ניסיונו ובדרך אגב העיר לתובע כי לדעתו הדבקת האריחים על גבי תשתית טיח חלק אינה מתאימה לחומר וכי יש לעגן את האבנים לקיר בטון עם ברזל ולהדביק בדבק, ואף המליץ לו על דבק איכותי. עוד המליץ מר מרק לתובע, לבצע תפר התפשטות מאחר ואבן הצפחה נוטה להתפשט, דבר שישפיע על חוזק המישקים.

לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העד, מר מרק, ועיינתי במסמכים שהוצגו לי, אני מוצאת כי הנתבעת הטעתה את התובע בדבר טיב אריח החיפוי, שנמכר לו.

הנתבעת אישרה את הידוע למתעניינים בתחום כי האריחים מסוג ציפחה שנמכרו לתובע אינם עונים על הגדרת "שיש" ואינם ממשפחת השיש (עדות מר מרק, פרוטוקול, עמ' 4, שורות 11-18). ההסבר לפיו כל חיפויי האבן מכונים שיש בסלנג אינו מתקבל מצד הנתבעת, בעלת מוניטין רב שנים באספקת חומרי אבן/שיש/צפחה (סעיף 1 לכתב ההגנה). זאת ועוד, עולה מדברי נציג הנתבעת כי התובע הינו אדם פרטי, שהגיע לאולם התצוגה של הנתבעת ללא ליווי של איש מקצוע (עדות מר בש, פרוטוקול, עמ' 6, שורות 10-25, עמ' 7, שורות 8-12). נציג הנתבעת, שהתייצב לדיון לא היה בבית התובע, ולמרות שהנתבעת יודעת מי הנציגים שהיו בבית התובע (מלבד מר מרק) לא הובא לעדות אף אחד מהם. בעניין התאמת שיש למטרתו נקבע בפסיקה כי כאשר הקונה קונה שיש למלאי שלו והמוכרת מכירה אותו כמי שעוסק בתחום השיש, לא קמה עליה חובה לציין בפניו באולם התצוגה את שימושי השיש המומלצים (תא"מ (שלום עכו), 34445-01-11 שוורץ אהרון שיש המפרץ נ' אליהו חסון בע"מ, 30.12.2012, מופיע בנבו). בענייננו מכלל הלאו אתה למד על ההן, כאשר המומחיות הינה בידי הנתבעת חובה עליה לפרט בפני התובע, הקונה הלא מקצועי, את תכונות המוצר יתרונותיו וחסרונותיו (הטעייה במחדל), ובוודאי אינה רשאית להטעותו במעשה בציון ההגדרה "שיש" למוצר שהיא יודעת שאינו כזה.

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן" (סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

בענייננו ביטול החוזה והשבה אינו אפשרי, מאחר והתובע אינו יכול להשיב לנתבעת את האריחים שסופקו לו, שכן הותקנו על גבי הבית ופירוקן יביא לאובדנן.

על כן יש לשקול את נזקו של התובע ולדון בשאלת הפיצויים.

לפני כן אני מוסיפה כי התובע לא הדף את טענת הנתבעת לפיה הנזק הנצפה באריחים נבע מהתקנה לקוייה של מי שביצע את התקנת האריחים ובחר לא לצרפו להליך, אף שהוא האחראי הישיר להתקנה, ועליו לבצע התקנה המתאימה לאבן שסופקה (ת"א (שלום קריות) 132/07 פיטוסי ופלס נ' תאמר יחיא מטר, 12.8.2009, מופיע בנבו).

התביעה הוגשה רק בחודש מרץ 2015, הצעות המחיר הינן משנת 2015 ורק אז נבדק הבית ע"י מומחה הנתבעת. הנתבעת טענה לאיחור בהודעה והתובע הציג תכתובת דוא"ל מיום 12/9/13 (ת/3). אני קובעת כי הנתבעת קיבלה הודעה על התלונה במועד סמוך להתגלות הכתמים, ולא הובא לעדות איש מהגורמים שביקרו במקום למטרת בדיקת הטענות כמו מר ארז סלע, המכותב בדוא"ל ונזכר בעדות התובע (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 3-16). שני הצדדים מסכימים כי מר מרק לא הגיע לבית התובע בקשר עם עניין חיפוי החוץ, ולכן הבאת עדותו בלבד מעידה כי לו היה מובא לעדות מר ארז סלע, לא היתה עדותו מחזקת את גרסת הנתבעת. על כן אני קובעת כי הטענה הועלתה תוך זמן סביר מגילוי אי ההתאמה וההטעיה, וניתנה לנתבעת הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים, אותה לא ניצלה.