ת"ק 65783-06-15 הכט נ' גרטלר דוידוב תקשורת ,שותפות מוגבלת

רקע

בתקופה הרלבנטית לתביעה המונחת בפני, היתה התובעת בעלת מנוי חינם אצל הנתבעת המפעילה את אתר ההיכרויות "Loveme" (להלן: "אתר ההיכרויות").  

בעתירתה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 33,800 ₪, טוענת התובעת כי במשך כשנתיים, החל מיום 10.6.13 ועד ליום 30.6.15, שלחה הנתבעת אל תיבת הדואר האלקטרוני שלה 194 הודעות פרסומת במטרה לעודד אותה לרכוש את שירותיה לאתר ההיכרויות וזאת על אף שהיא מעולם לא נתנה לה את הסכמתה המפורשת לכך.

התובעת מבססת את תביעתה על הוראת סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") המסמיכה את בית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בגין כל דבר פרסומת שנשלח ללא הסכמת הנמען.

הנתבעת, העותרת לדחיית התביעה, טוענת להגנתה כי ההודעות שנשלחו מטעמה אל התובעת לא היו בגדר "דבר פרסומת" ולחלופין – כי התובעת נתנה את הסכמתה מראש ובכתב לקבל ממנה "דברי פרסומת" כמשמעותם בחוק.

טענות התובעת

בעדותה בבית המשפט פרטה התובעת את נסיבות התקשרותה עם הנתבעת וטענה: "...מאז שפתחתי את המנוי לא הפסקתי לקבל הודעות למייל בלי סוף, שזה הגיע למצב של 192 הודעות והייתי צריכה לפתוח מייל אחר כי המייל שלי כבר היה מפוצץ ואני עובדת עם המייל ומקבלת הודעות לפלאפון וכל שניה הטלפון היה מצלצל וזה היה ממש מטריד ופוגע גם בעבודה ולכן אני פה. מה שהנתבעת שלחה לי זה לא דבר פרסומת, זה רק שכנוע לעשות מנוי. אם הייתי מדברת עם יוסי נניח לדוגמא, הייתה קופצת לי פרסומת תעשי מנוי אז תוכלי לדבר איתו. תעשי מנוי לשלושה חודשים יעלה לך ככה וככה ואם זו לא פרסומת אז לא יודעת מה זו פרסומת ואם זה לא שכנוע אז לא יודעת מה זה שכנוע לעשות מנוי...".

לשאלתי בדבר האפשרות שבעת רישומה לאתר היא נתנה לנתבעת את הסכמתה לקבל דברי פרסומת, השיבה התובעת בשלילה: "...את תנאי השירות קראתי לפני שאישרתי. ליד כל רישום יש "ניתן לקבל הודעות למייל", צריך לסמן את זה ב"וי" ולא סימנתי ב"וי".

להמחשת טענותיה צרפה התובעת לכתב תביעתה את רשימת הודעות המייל שנשלחו אליה ובמהלך עדותה היא הציגה בפני את תצלום כתובת המייל הנכונה שלה (ת/1 – linoyhehct@gmail.com) וכן תדפיס כתובת מייל נוספת שונה אשר לטענתה נפתחה לה על ידי הנתבעת לצורך שליחת ההודעות (ת/2 – linoyhwct@gmail.com).

טענות הנתבעת

נציג הנתבעת מר טל ניר, מנהל אתר ההיכרויות אשר הופיע מטעמה בבית המשפט, טען - בהמשך לטענות שבכתב ההגנה - כי מכיוון שבתקופה הרלבנטית היה לתובעת מנוי חינם באתר, אזי לנתבעת שהכנסתה נובעת ממכירת מנויים בלבד, לא היה כל מוצר או שירות אותו היא יכולה היתה למכור לה ולכן אין לראות בהודעות המייל שנשלחו אליה משום "שיגור דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק.

עוד טוענת הנתבעת כי בעת רישומה לאתר, נתנה התובעת את הסכמתה מראש ובכתב לקבלת דברי פרסומת שכן בין התנאים אותם היא אישרה נכלל סעיף 120 בו מצוין במפורש כי מי שנרשם לשירות מסכים לקבל דברי פרסומת. מר ניר הוסיף והדגיש את האפשרויות השונות שעמדו בפני התובעת להביא להסרתה מרשימת הדיוור של הנתבעת – בדרך של שינוי הגדרות באתר, בלחיצה על קישור הסרה או בשיחת טלפון אל שירות הלקוחות וטען כי משהיא בחרה שלא לעשות שימוש באף אחת מן האפשרויות הללו, הרי שאין לה אלא להלין על עצמה. לכך השיבה התובעת: "אני פחדתי מללחוץ על הסרה כי פחדתי מווירוסים" וכן: "לא נקטתי באף אחת משלוש הדרכים של בקשת ההסרה או הפסקת ההודעות" וציינה כי משלוח ההודעות נפסק רק בעקבות הגשת תביעתה לבית המשפט.

דיון והכרעה

סעיף 30א' לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב-1982 קובע בין השאר כי :

(ב)"...לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי,