ת"ק 65778-12-14 אברהם נ' אוזן ואח'

לפני תביעתן של התובעות לפיצוין בגין נזקי פח, שנגרמו לרכבן בתאונת דרכים מיום 12/05/2014.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת האחריות, קרי: כי רכב הנתבעים פגע מאחור ברכב התובעות אלא שלטענת הנתבעים המכה הייתה "בנסיעה איטית מאוד ובנזק מזערי" (סעיף 5 לכתב ההגנה), וממילא הנזק שנגרם לרכב התובעות הוא פגיעה בפס הזוהר בחלקו האחורי של הרכב.

התובעות מטעמן תמכו את כתב תביעתן בחוות דעת שמאי אלא שבפועל צורפה חוות הדעת ללא תמונות, כפי שטענו התובעות. התמונות אף לא הובאו לעיונם של הנתבעים. בהתאם לכך, ניתנה לתובעות שהות נוספת להמצאת התמונות ככל שקיימות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים והעדה מטעם התובעות ועינתי בחוות הדעת ובתמונות שהוגשו בהתאם להחלטה מפרוטוקול הדיון הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

כפי שתואר לעיל, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע 2 פגע ברכב התובעות מאחור, תוך כדי שרכבן עמד ברמזור אדום. באשר לעוצמת הפגיעה, העידה התובעת 1 בעדותה כי "הרמזור התחלף לירוק וקיבלתי מכה חזקה מאחורה" (עמ' 3 לפרוטוקול שור' 7-8). העדה מטעמה שהייתה עמה ברכב, העידה כי "אני ישבתי מאחורה ושמעתי בום... הרגשנו בום בגב והיינו שלושה מאחורה, צעקנו כולם ולא הבנו מה קורה, היינו באמצע רמזור ואת לא מצפה שייכנסו בך... את יודעת איך נבהלתי מהמכה? היה בום" (עמ' 5 לפרוטוקול שור' 26-30). בעניין זה, אישר הנתבע כי "אני נתתי לה ממש נגיעה קטנה... הם עמדו ברמזור אני גם עמדתי מאחוריהם... הרכב שלי הידרדר ופגע וראיתי שפגע לה בפנס זוהר למטה... ראיתי את התובעת לחוצה והרגעתי אותה..." (פרוטוקול עמ' 5, שור' 1-3). אני מקבלת את גרסתן של התובעת 1 והעדה מטעמה לכך, כי הרגישו פגיעה חזקה. עדותו של הנתבע 2 כי התובעת הייתה לחוצה, מחזקת את גרסתן.

התובעות כאמור, צירפו חוות דעת שמאי מטעמן. מחוות דעת זו עולה כי השמאי בדק את רכב התובעות כשלושה חודשים לאחר מועד התאונה, התובעת 2 – היא בעלת הרכב – העידה כי הסיבה לשהות עד למועד הבדיקה נבעה מההתדיינות הממושכת אל מול הנתבע 2, אשר אמר כי יגיע להסדר אך בפועל לא פעל לשלם. לכך כי לאחר מכן, הייתה התדיינות בין סוכן הביטוח לבין הנתבע 2 וכן כי בעלה של התובעת הוא חולה המטופל בדיאליזה, ועל כן לא התפנתה, עד שכבר לא הייתה ברירה, בנושא בדיקת הרכב ותיקונו. אני מקבלת את טענת התובעות באשר לשיהוי בקבלת חוות דעת השמאי, וכי הרכב לא עבר תאונות נוספות ממועד התאונה עד לבדיקת השמאי.

אני דוחה את טענת הנתבעים, לפיה עצם העובדה כי רכבם לא נפגע, מהווה אינדיקציה לפגיעה המזערית ברכב התובעות. לא מן הנמנע, כי הגם שרכב הנתבעים לא נפגע ייגרם נזק משמעותי לרכב הנפגע. עוצמת פגיעות ומיקומן תלוי בגורמים משתנים רבים כדוגמת סוגי הרכב, תנאי הדרך, אופן קרות התאונה ומשתנים נוספים, אשר יכולים להשפיע על אופן הפגיעה, עוצמתה וממילא על גובה הנזק.

בהקשר זה, יצוין כי לא הוגשה כל חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים, וממילא חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעות לא נסתרה. בהקשר זה יצוין כי עצם העובדה שלמראית עין הפגיעה נראתה כ"קלה" אינה אינדיקציה לסדר הגודל האמיתי של הפגיעה, כשהיא נבדקת על ידי מומחה רלוונטי.

בנסיבות העניין, התובעת הרימה את הנטל להוכיח את גובה הנזק כפי שאירעה לרכב בתאונת הדרכים נשוא תיק זה. בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעות, יחד ולחוד, סך של 3,775 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות התובעות בסך 500 ₪.