זק נ' בן אור טיומקין

התובע שכר מהנתבעת דירת ארבעה חדרים ברחוב ליפסקי 21 בתל-אביב והתגורר בה עם בני משפחתו במשך כארבע שנים, מ-1/9/2012 ועד 31/8/16.

החוזה הוארך בהסכמה מדי שנה ודמי השכירות המוסכמים עמדו על 11,300 ₪ לחודש בתחילת השכירות ועל 12,350 ₪ לחודש בסיומה.

מלשון החוזה ומדברי הצדדים עלה כי הדירה ששופצה טרם השכרתה ותחזוקתה הייתה חשובה לנתבעת. לפיכך הוסכם כי תיקונים בדירה וכן צביעתה בסיום החוזה יבוצעו על-ידי בעלי מקצוע שאת זהותם תקבע הנתבעת.

בתום השכירות נקלעו הצדדים למחלוקת כספית, ואף ששניהם הותירו רושם חיובי של אנשים נכבדים ומתונים שהתנהלו זה-מול-זו במשך שנים, לא עלה בידם להגיע להסכמות ללא הכרעה שיפוטית. כפי שציינתי בדיון, לעניות דעתי הקשבה לעמדת הצד השני והתחשבות הדדית היו מונעות את הסכסוך ומאפשרות לצדדים לסיים את ההתקשרות ברוח טובה.

בתמצית אומר כי התובע תובע סכום של כ-26,000 ₪ בגין ליקויים שונים שהיו בדירה בתקופת השכירות, אך עיקר קצפו יצא על כך שהנתבעת ניכתה מהערבות שהפקיד בידיה סכום של 6,780 ₪ בגין איחור במסירת הדירה. הנתבעת מכחישה את דברי התובע ומסבירה כי התובע ומשפחתו הותירו את הדירה פגומה ולא צבועה ולכן יכלה להעמידה לשכירות רק לאחר תום החוזה וכך הפסידה דמי שכירות פוטנציאליים.

אבחן אפוא את ראשי הנזק הנטענים ואת גרסאות הצדדים בגינם 

דרישה של 11,300 ₪ בשל עובש בארון – מדובר באירוע משנת 2013 שאחריו המשיכו התובע ובני משפחתו להתגורר בדירה מספר שנים. כשלושה שבועות אחרי שנמסר לתובעת על התקלה היא ניסתה לנקות את הארון בחומר מיוחד, ובהמשך כשהעובש חזר החליפה את הארון. לא מצאתי פגם בהתנהלות הנתבעת. אין מקום לדרוש ממנה להחליף את הארון מידית וזכותה לנסות לתקנו. היא ביצעה את התיקון בזמן סביר, וכשהתקלה חזרה החליפה את הארון. כך נוהג משכיר סביר ואן מקום לחייבה בפיצוי. יתרה מכך, דרישת התובע להחזר של מחצית דמי השכירות בגין הדירה כולה בגין עובש בארון אחד אינה סבירה בעליל. התביעה בראש נזק זה נדחית.

דרישה של 6,175 ₪ בדין תקלה בתריס חדר הילדים: התובע טוען כי בשל תקלה בסגר תריס חדר הילדים נאלץ להשאיר את חלון החדר סגור למשך חודשיים בהם סבלו ילדיו ממחנק. הנתבעת אמנם הפנתה אותו לבעל המקצוע שיתקן את התריס, אך לדבריו בעל המקצוע התחמק ולא הגיע לתיקון. לפיך הוא מבקש החזר בגין רבע משכר הדירה בתקופה זו. הנתבעת טוענת כי הפנתה את התובע לאיש מקצוע כדי שיתאמו מועד תיקון במישרין וסברה כי התקלה נפתרה. התובע לא התריע כי המתקן אינו מגיע ואם היה פונה אליה הייתה מוודאת כי יגיע לתיקון. מבין שתי העמדות אני מעדיף את עמדת הנתבעת שהפנתה את התובע לאיש מקצוע ופעלה כנדרש. התובע לא פירט כמה פעמים פנה לאיש התריסים ומתי פנה לנתבעת והתריע על המצב, ובפועל אין תמיכה לטענתו כי התלונן בפני הנתבעת שאיש-המקצוע אינו מגיע. מכאן שאין ראיה שהנתבעת ידעה על התקלה ולכן גם לא יכלה לטפל בה. בנסיבות אלו התביעה בראש נזק זה נדחית.