ת"ק 64798-11-15 סומר נ' חיון ואח'

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונה שקרתה ביום 5.11.14 בה היה מעורב רכב הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

עדותו של התובע ביחס לתאונה הינה כדלקמן:

היה לי רכב, החלפתי לו ג'אנטים לגדולים יותר, וצריך לאשר ברישיון במשרד הרישוי. הלכתי למשרד הרישוי, נסעתי, יש נתיב אחד שמוביל לשני נתיבים לכניסה, ויש נתיב אחד שעומד ליד משרד, שהיה פעם של מזכירות שאתה מביא להם כל הטפסים, עכשיו זה נהיה רק משרד של פקסים לכאלו של ביטוח חובה. הרכב של שחר עמד ראשון, הוא הלך לדבר עם הבוחנים ולא היה ברכב. החניתי את הרכב מאחוריו, יצאתי מהרכב ונעלתי אותו, הלכתי לרב בוחן הראיתי לו הטפסים שהוצאנו ביחד לאיזו מידה אני יכול, פתאום שמעתי בום, הסתובבתי אחורה אחרי שהרכב שלי היה כבוי ונעול וראיתי את הרכב של שחר פוגע ברכב שלי, ניגשתי אליו, הוא אמר שהוא מצטער ולא ראה, אמרתי שאין בעיה וביקשתי את פרטי הביטוח שנוכל להתקדם הוא אמר לי תשמע, יש איזה מוסך שאני מכיר ברמת השרון מישהו מטעמי ואני יכול לבוא לשם והוא יסדר לי והכל בסדר. אמרתי שאין בעיה, ואין לי טעם להפעיל הפוליסה, אבל ביקשתי שיחתום, בגלל שאני יודע שיש בעיה שרכב נכנס מאחורה וזה נראה מוזר, וביקשתי שיחתום שהוא נכנס בי, ואם זה לא יהיה לשביעות רצוני אוכל לתבוע את חברת הביטוח, הוא אמר שהוא לא מוכן והתחיל לכנות אותי בשמות גנאי, הוא ואחיו שהיו איתי התחילו לאיים, אחרי שעתיים הלכתי למוסך ההסדר ושמתי את הרכב בתיקון, אני לא מבין ברכבים, בפחחות או בצבע, תיקנו לי את הרכב. אחרי חצי שנה חוזר לי השיק, יורד מהחשבון, במצב הכי גרוע בחיים שלי, הוא טען שגובה הפיצוי, התיקון הוא גבוה לטעמו. בסעיף 6-7 הם טוענים בכתב ההגנה, אני מפנה, אם הטענה כמו שהוא אומר, למה שירשום שהסכומים גבוהים ובלתי מוכחים, אני לא מבין. עברו שנתיים מאז, פעמיים הגשנו ערעור לחברת הביטוח שלי, כדי ששחר יחזור בו אחרי שהודה שהוא נכנס בי, והוא לא היה מוכן לקבל. ניסיתי לעשות עוד מאמץ סביר, ובחרתי ללכת אליו ולדבר איתי אישית פנים אל פנים והוא דחה אותי ולא היה מעוניין. הוא אמר שאם הייתי מתקן לפי הגובה שאני חושב שהתאונה הייתה צריכה להיות לא הייתה לו בעיה והוא היה מאשר, אבל אני הלכתי והפכתי את זה להרים וגבעות, ופה למטה בביהמ"ש הוא חזר על כך.

גרסת הנתבע למקרה הינה:

הוא ניסה לבוא אלי הביתה ולהגיד לי שאאשר את זה, אנחנו לא ביקשנו והוא ביקש, זה שקר שני. לאחר מכן הוא התקשר משלומי קדושים ממשרד הרישוי שאם לא אאשר ולא אצליח לעבור טסטים, הנציג שלו כביכול, אנחנו לא איימנו ולא מאיימים על אף אחד. עמדנו במסלול, הוא אמר שהוא שמע בום גדול, ואיך... הראינו שזה לא מהרכב שלנו, קדושים הזה שהגיע, אמר הבנו, ביקשתי פרטים. הוא אמר שחר, יגיע שוטר ותביא פרטים ושאגיד בביטוח שכך זה אומר. לא אמרתי שאני מודה או שאתקן, ולא אחרי חצי שנה הביטוח, זה שקרים על גבי שקרים.

יצוין כי בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את המקרה וטענו כי רכב התובע הוא שפגע ברכב הנתבע מאחור.

לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות בתיק הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אמנם מדובר בגרסה מול גרסה, אולם עדותו של התובע הותירה עליי רושם אמין הן בעת שהעיד בעדות ראשית והן בחקירה הנגדית. התובע השיב בבירור ולעניין לשאלות בחקירה הנגדית, לא התפתל ולא התבלבל. ניכר בו כי הוא מדבר מנהמת ליבו ועדותו הותירה עליי רושם אמין ומהימן. לעומת זאת, עדותו של הנתבע היתה מבולבלת ולא סדורה, הוא לא הציג מפיו בעדותו גרסה של ממש למקרה, לא פירט היכן עמד רכבו ביחס לרכב התובע ואף לא העיד כלל כי ראה שרכבו של התובע הוא זה שנסע ופגע בו. עדותו לא הותירה רושם מהימן במיוחד ויש ספק בכנות גרסתו לכל האירוע, שכן, מצופה היה מהנתבע, הטוען כי היה זה התובע שפגע בו, שיתאר באופן פוזיטיבי וברור כיצד קרה המקרה וכיצד פגע בו רכב התובע. כל זה אין בעדותו של הנתבע.