שפייזר נ' קשר רנטאקר בע"מ ואח'

בפני תביעה על סך 11,465 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו של התובע, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 18.11.15.

כעולה מכתב התביעה, בתאריך הנ"ל, בסביבות השעה 16:00, נסע התובע בכביש 2 לכיוון דרום, בנתיב שמאלי מבין שלושה נתיבים. סמוך לפני מחלף פולג, סטה רכבה של הנתבעת 2 לנתיב הנסיעה של התובע, תוך שהגלגל הקדמי השמאלי של רכבה פוגע בצדו הקדמי ימני של רכב התובע. נטען, כי בשל המכה שספג רכבו של התובע, הוא סטה אל השול השמאלי, ואילו התובעת המשיכה בנסיעה ונעצרה בשול הימני של הכביש. עוד טוען התובע כי רכבו ניזוק גם בחלקו האחורי ימני. התובע צירף לכתב תביעתו העתק חוות דעת שמאי, אשר העריך את הנזקים בסך של 10,588 ₪. עוד עותר התובע לפצותו בגין שכ"ט שמאי, על סך 877 ₪.

הנתבעות הכחישו את אחריותן לאירוע התאונה. לטענת הנתבעת 2, אשר נהגה ברכב, רכבו של התובע הוא שסטה אל נתיב הנסיעה שלה. חלקו הימני של רכב התובע פגע, כך נטען, בחלקו השמאלי קדמי של רכב הנתבעות, וגרם לנזקים לרכבה של הנתבעת 2.

בדיון בפני היום נשמעה עדותם של התובע ורעייתו (אשר ישבה לצד התובע במהלך התאונה), וכן הנתבעת 2 וחברתה (אשר ישבה לצד הנתבעת במהלך התאונה). עוד הוצגו בפני תמונות אשר צולמו מיד ובסמוך לאחר התאונה – הן על ידי התובע והן על ידי הנתבעת 2.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, שמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, לרבות מוקדי הפגיעה בכלי הרכב המעורבים בתאונה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

התובע הותיר בי רושם מהימן. הוא העיד בישוב הדעת, לא התלהם ואף לא ניסה להאדיר את נזקיו (יצויין כי תביעתו מתמצית בנזקי התיקון ברכב, וכן לשכ"ט השמאי). התובע נזהר בלשונו במהלך עדותו, וכשלא ידע לבטח להשיב לשאלה – סייג בזהירות את דבריו (ר' למשל תשובות התובע בעת שנשאל בדבר מהירות כלי הרכב עובר לתאונה).

לתמיכה בטענתו הפנה התובע לתמונות של רכבו, אותן צילם על אתר, ומיד לאחר התאונה. על דלת ימין קדמית של הרכב נראים בבירור סימני צמיג רכב. אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בסימנים שהותיר רכבה של הנתבעת. אף אין מחלוקת בין הצדדים כי במקום התאונה – מסלולי הנסיעה היו ישרים. כידוע, מקום בו גלגלי הרכב ישרים – הם אינם בולטים מהרכב, שכן הם מחופים על ידי "כנף" (ניתן להבחין בעובדה זו בבירור מתמונות המתעדות את רכבה של הנתבעת, אותן צירפה לכתב הגנתה – ר' במיוחד תמונות 4-6. האפשרות היחידה, לפיכך, ליצירת מגע בין צמיג רכבה של הנתבעת לבין דלת רכבו של התובע – בעת שמסלול הנסיעה הינו ישר - היא במידה וגלגלי רכבה של הנתבעת בלטו החוצה מקו מיתאר רכבה של הנתבעת, דהיינו כי רכבה של הנתבעת פנה שמאלה. מסקנה זו מתיישבת אך ורק עם גרסתו של התובע. לקביעתי, גרסתה של הנתבעת – לפיה היא נסעה כשגלגלי רכבה מופנים ישר לכיוון הנסיעה, והתובע הוא שסטה מצד שמאל ופגע ברכבה – אינה מתיישבת עם סימני הצמיג שנותרו על רכבו של התובע.

בנוסף, העידה גם אשתו של התובע, ואף גרסתה תומכת בגרסתו. אין בידי לקבל את טענת הנתבעות, לפיה נתגלו סתירות בין גרסת התובע לבין גרסת רעייתו. המדובר בהבדלים דקים אשר אינם נוגעים ללב העניין.