דיין נ' שניאור ואח'

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 22.11.15 אשר בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע 1 שהיה מבוטח אצל נתבעת 2.

התובע עותר לסך של – 12,252 ₪.

סכום זה מורכב מ:

א. שכר טרחת שמאי בסך של - 819 ₪

ב. תיקון הרכב וירידת ערך בסך של – 10,933 ₪

ג. יתר הסכום נובע מעוגמת נפש והוצאות

לטענת התובע, הוא נסע ברחוב חיים ויסבורג בנתניה אשר הוא לטענתו כביש חד סטרי בו חנו רכבים משני צדי הכביש, הוא נסע באמצע הנתיב. התובע טען שהיה אמור להשתלב בכביש הראשי תוך פניה ימינה. כאשר הגיע לפניה בה היה מוצב תמרור האט – התובע עצר. בעת שהרכב עמד ולפני הפניה ימינה, התובע ניהל שיחה עם אדם שעמד בפינת הרחוב אשר ביקש ממנו הכוונה למקום מסוים.

כך מסר התובע:

"בעת התאונה בדיוק התחלתי לפנות לאחר שעצרתי את הרכב כדי לתת זכות קדימה ולדבר עם מי ששאל אותי איך להגיע. איך שהתחלתי לנסוע הוא כבר התחיל בעקיפה ושפשף לי את הרכב... לא ציפיתי שמישהו יעקוף אותי" (עמוד 2, שורות 1-3 לפרוטוקול).

לטענת התובע הסיבה לתאונה הייתה שהנתבע היה חסר סבלנות ולא המתין עד שיסיים את השיחה עם האדם ברחוב.

לנתבע גרסה שונה. לפיו לא מדובר בכביש חד סיטרי אם כי נכון הדבר שהוא נסע אחרי התובע אשר עמד לטענתו:

"במקום שבו הנתיב מתפנה בסוף הרחוב, דיבר עם מישהו כשהוא בתוך הרכב. הרכב שלו היה בצד שמאל והיה נתיב מלא לעבור מצד ימין שלו" (עמוד 3, שורות 1-3 לפרוטוקול).

אז, כאשר הנתבע החל לעקוף את רכב התובע, התובע החל בפנייתו ימינה ללא איתות וללא מתן אפשרות לנתבע להתחמק ממנו.