ת"ק 64581-03-15 זכאי נ' כהן ואח'

1.התובע הינו "מתווך במקרקעין", כמשמעותו בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים").

בתאריך 13/1/15, או בסמוך לכך, פנו הנתבעים אל התובע וביקשו לקבל את שירותיו למציאת דירה לרכישה, בנהריה. בעקבות פנייתם הציע להם התובע דירת קרקע בת 5 חדרים, בנהריה, שביל הברוש 1 (להלן: הדירה"), שהיתה שייכת להה' יעקב ולביאה יעקב (להלן: "משפחת יעקב ") והחתים את הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") על טופס התחייבות, בו התחייבה לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור של 2% מסכום עסקת קניית הדירה + מע"מ.

כפי שצויין בטופס ההתחייבות, היתה קיימת בדירה חריגת בניה.

למחרת, ה- 14/1/15, נפגשו הנתבעים עם משפחת יעקב וסוכם ביניהם על רכישת הדירה על ידי הנתבעים במחיר של 870,000 ₪, בכפוף לכך שהנתבעים יקבלו משכנתא מהבנק ושההסכם יאושר ע"י עורכי הדין של הצדדים. בקשר לכך נחתם ביניהם באותו יום "הסכם זכרון דברים" (להלן:"זכרון הדברים"), שצילומו צורף לכתב התביעה.

בסופו של יום לא רכשו הנתבעים את הדירה והודיעו על כך לתובע ב- 10/3/15.

2.לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, הנתבעים הפרו את זכרון הדברים "...לאחר חודשיים ימים של בדיקות מול שמאי נדלן מטעם בנק המשכנתאות ומחלקת תכנון ובנייה של העירייה".

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי מאחר שהוא היה הגורם היעיל לקיום העסקה, מגיעים לו דמי תיווך בשיעור של 2% מסכום העסקה + מע"מ, זאת כעולה מטופס ההתחייבות.

לאור סירובם של הנתבעים לשלם לתובע דמי תיווך, למרות דרישתו במכתבו מיום 22/3/15, הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסך של 22,000 ₪.