עזרן נ' שלם ואח'

בפניי תביעה כספית על סך 9,831 ₪.

בכתב התביעה נטען כי ביום 29/3/17 נסע התובע בכביש, נעצר לפני מעבר חצייה, ואז פגע בו רכב מאחור. הנהג הפוגע סירב לתת לו את פרטי הביטוח, ורק לאחר בירורים מצד חברת הביטוח של התובע, קיבל את פרטיו.

התובע מבקש לפצותו על נזקי הפח שנגרמו לו, שכר טרחת שמאי וכן הוצאות משפט בסך כולל המגיע ל-9,831 ₪.

הנתבעים מכחישים את האמור בכתב התביעה.

הנהג המעורב בתאונה מר יורם שלם מציין כי הוא עובד אצל הנתבע 2 כנהג סמי טריילר, גורר תומך, שפרטיו מפורטים בכתב ההגנה.

בתאריך 22.5.17 בשעה 08:00 לערך, בדרכו לעבודה, בגשר איבטין שבכביש 6, בהיותו על כביש 70 לכיוון צפון, גשר יגור, בתוך פקק תנועה, עצר לפתע לפניו רכבו של התובע מסוג שברולט, והתובע טען כי הוא פגע ברכבו.

מר שלם הזעיק את הנתבע 2 למקום וזה הגיע תוך מספר דקות הואיל והיה בסביבה. הוא צילם את הרכב של התובע והצדדים החליפו פרטים והמשיכו בדרכם. מר שלם מוסיף ומציין, כי מעולם לא פגע ברכבו של התובע, ומפנה בעניין זה לדוח אשר מולא עבור חברת הביטוח. עוד הוא מפנה לסתירה בתאריך הנקוב בכתב התביעה ומציין כי במועד הזה היה בנמל אשדוד עד שעות הערב, ולכן, לטענתו, אין התובע מציין את מקום התאונה. כמו כן, נטען כי מהתמונות שצולמו מיד לאחר האירוע, אין סימנים לנזק כלשהו ברכב התובע, והנזק הנטען אינו אפשרי עקב מבנה הרכבים המעורבים.

הצדדים העידו בפני בית המשפט ונחקרו על גרסתם תוך שכל צד אוחז בגרסתו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי טענותיהם והתרשמתי מעדויותיהם ומהראיות שהציגו בפניי, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

התובע העיד כי ביום 22.5.17 בשעה 07:00, עמד ברמזור אדום לכיוון רכסים, ראשון ברמזור, החל בנסיעה בירוק, ולפתע חש במכה מאחור. לאחר מכן, חש פעמיים נוספות במכה מאחור ויצא החוצה, פנה לנהג הפוגע על מנת להחליף איתו פרטים, והלה, פנה והתקשר לבעל המשאית, אשר הגיע למקום וצילם את רכב התובע.

בכל הנוגע לטעות במועד קרות התאונה, הבהיר התובע כי אכן נפלה שגגה מלפניו בתאריך התאונה, התאונה התרחשה ב-22.5.17 ולא כפי שרשום בכתב התביעה. הסתבר, כי מי שהכין את כתב התביעה זו סוכנת הביטוח שלו ששגתה הן ביחס לתאריך התאונה והן ביחס לציון מעבר חצייה בכתב התביעה.

מנגד, הנתבע 1 מסר כי יצא מיגור לכיוון קריית אתא, סמוך לשעה 08:00 כשהוא נוהג על סמי טריילר, שאת תמונת החזית של הסמי טריילר, הציג בפני בית המשפט. הוא הכחיש תחילה את הטענה כי פגע בתובע שלוש פעמים, טען שהתובע העצים את האירוע, טען לכאבים בצוואר ובגב, ולכן הוא הזעיק מיד את הנתבע 2, בעל המשאית אשר הגיע למקום, וצילם את הרכבים, אך בסופו של דבר למרות הטענות המכחישות את היותו במקום, ומיקום הרכבים, אישר לבית המשפט כי אכן הוא נסע מאחורי התובע, וטען כי לא ראה אותו.

הנתבע 2 בעל המשאית מסר כי הוא הגיע למקום, ואז התובע החל לטעון בפניו על פגיעות בגוף, והוא אמר שהוא יזמין משטרה וצילצל למשטרה. עוד טען כי התובע רצה שהנהג יחתום שהוא פגע בו, ואחר כך התרכך וביקש רק להחליף פרטים.

בהמשך דבריו, הפנה למסמך הנחזה להיות פסק דין בו קבע בית המשפט שלא ניתן היה לתת אמון בגרסתו של התובע, ביחס לאותו אירוע, ועל כן, ביקש שלא להאמין לתובע.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, לאור התרשמותי מהאופן בו העידו, לרבות תכני עדותם, מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים.

למרות ניסיונותיהם של הנתבעים תחילה להכחיש את קיומו של האירוע ומיקום המשאית במקום, מסתבר כי האירוע אכן התרחש והמשאית וממילא הנתבע 1, היו במקום.

התרשמתי מהגרסאות שמסרו הנתבעים כגרסאות פתלתלות, מתחכמות, שנועדו להתחמק מאחריות ויהי מה אף במחיר העלאת טענות מופרכות. כך למשל, נאחזו הנתבעים בטענה כי הנתבע 1 כלל לא היה במקום אלא בנמל אשדוד, תוך שהם מסתמכים על מס' הרכב שצוין בכתב התביעה אך באותה נשימה מאשר הנתבע 1 את היותו במקום.

כדי לסבר את אוזנו של הקורא, אציין כי לנגרר של משאית מסוג זה, ולנגרר בכלל, יש מספר רישוי שונה ממספר הרישוי של הגורר, כך שייתכן שהנגרר "יעבור" מגורר אחד למשנהו. התובע רשם את מספר הנגרר, ועל בסיס המספר הזה, הכחישו הנתבעים את היותם במקום, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות העובדתית עליה הם לא חולקים בדבר התרחשות מיפגש בינהם במקום.