ת"ק 64384-10-13 בסול נ' ח'ורי

1.שני הצדדים בתיק זה היום עורכי דין.

בעבר הועסקה התובעת כשכירה במשרדו של הנתבע.

2.ב 28/5/13 פנו בני משפחתו של מר פרג' סכראן (להלן: "פרג'") אל הנתבע בבקשה כי ייצג את פרג', שנעצר בשעות הבוקר של אותו יום בחשד לביצוע שורה של עבירות תעבורה, לרבות נהיגה בזמן פסילה.

מאחר שהנתבע היה עסוק בהכנת וניהול תיק הוכחות ולא יכול היה להתפנות באותו יום ו/או למחרת כדי לטפל בעניינו של פרג', הוא פנה אל התובעת ושאל אותה אם תוכל לגשת לתחנת המשטרה בעכו (להלן: "תחנת המשטרה"), שם שהה פרג' כמעוכב/עצור, כדי לפגוש את פרג' ובמידת הצורך להופיע באותו יום או למחרת בבית המשפט, למקרה ופרג' יובא לביהמ"ש.

התובעת השיבה בחיוב לפנייתו של הנתבע, נסעה לתחנת המשטרה שם נפגשה עם אשתו של פרג' ועם אחיו, מר שיבל סקראן (להלן: "שיבל"), אולם לא יצא לה לפגוש את פרג' עצמו. למחרת, ה 29/5/13, הוגשו נגד פרג' כתב אישום + בקשה למעצר עד תום ההליכים. התובעת הופיעה באותו יום וייצגה את פרג' בדיון שהתקיים באותו יום ובעקבות מו"מ שניהלה עם ב"כ המאשימה הגיעו הצדדים להסדר טיעון בתיק העיקרי (תיק פל"א 9515-05-13), במסגרתו הודה הנאשם, הורשע והוסכם כי יוטל עליו עונש הכולל מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ולכן הופנה פרג' לממונה על עבודות שירות, לצורך קבלת חוות דעתו והדיון בתיק העיקרי נדחה ל 30/6/13 . בתיק המ"ת הגיעה התובעת להסדר עם ב"כ המאשימה לפיו ישוחרר פרג' ממעצרו בתנאים, לרבות שהייה במעצר בית מלא בבית אמו.

בהמשך ההליכים שהתקיימו בתיק העיקרי, יוצג פרג' ע"י הנתבע.

3.לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, לאחר שבני משפחתו של פרג' הסכימו כי היא תייצג אותו, היא סיכמה איתם על שכ"ט בסך 3,000 ₪ לצורך הדיון בבקשה להארכת המעצר, סכום שישולם לפני תחילת הדיון, וכי אם יימשך הייצוג בתיק העיקרי, שכר הטרחה יסתכם בסכום של 10,000 ₪, בקיזוז ה 3,000 ₪ שישולמו עבור הדיון בהארכת המעצר. בפועל קיבלה התובעת מבני משפחתו של פרג' סך של 2,600 ₪, מתוכו העבירה לנתבע סך של 1,000 ₪.

עוד טוענת התובעת, כי יתרת שכר הטרחה עליו סיכמה עם בני משפחתו של פרג', שולמה לנתבע יומיים לאחר שפרג' שוחרר מהמעצר. למרות שסוכם בינה לבין הנתבע ".... כי היתרה שתתקבל מהעצור (הוא פרג' – מ.א.) ו/או מבני משפחתו בגין שכ"ט בתיק זה תחולק 50% - 50% בינה לבינו" (לטענת התובעת, זו היתה הצעה של הנתבע, לה נאלצה להסכים בלית ברירה "בשל יחסי כבוד שהיא הפגינה לנתבע" ולאור הצהרתו כי להבא יימנע מלהעביר לה תיקים אם לא תסכים), לא שילם לה הנתבע את חלקה בשכר הטרחה אותו גבה "בסתר ומאחורי הגב שלה, ובניגוד לכללי הדין" וכאשר דרשה ממנו שישלם לה את חלקה "... היא הופתעה לתשובתו שמנפנפת אותה בטענה שכביכול 'קיבלת את חלקך' ".

לכן הגישה התובעת את תביעתה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה "את המגיע לה עפ"י דין + ריבית והצמדה מיום 28/5/13. ..." וכן הוצאות משפט.

ראוי לציין כי התובעת לא ציינה את הסכום אותו היא תובעת, בטענה כי אין לה מושג כמה כסף קיבל הנתבע בפועל "בגין טיפול התובעת בתיק נשוא כתב תביעה זה" ולכן עתרה גם "להורות לנתבע להציג בפניה ובפני ביהמ"ש הנכבד אסמכתאות... על אודות הסכום האמיתי שנתקבל לידיו בפועל" .

4.לטענת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה, כל שביקש מהתובעת הוא לגשת לתחנת המשטרה כדי לפגוש את פרג' ו"להופיע מטעמו בדיון ביום למחרת", אולם בשום שלב לא העביר לה את הייצוג בתיק.

עוד טוען הנתבע, כי כל שסיכם עם התובעת בהקשר לשכר הטרחה שישולם לה, הוא כי עבור ההגעה לתחנת המשטרה כדי לפגוש את פרג' וההופעה בדיון הראשון בעניינו, היא תקבל מחצית מהסך של 3,000 ₪, שזה הסכום אותו הנחה הנתבע את התובעת לדרוש מהלקוח. בפועל שולם לתובעת סכום של 1,600 ₪, לאחר שהנתבע הוסיף לה 100 ₪ "בשביל הטעם הטוב... על אף שלא היה חייב לעשות כן, וזאת בגין הוצאות הדלק עבור שתי נסיעותיה מכפר יאסיף לעכו", ולכן אינה זכאית לכל תשלום נוסף.