דכטיאר ואח' נ' אזולאי ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש לרכב בתאונת דרכים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה אירעה כאשר רכב הנתבעים עקף משמאל את רכב התובעים ונכנס לחניה אלכסונית שמוקמה בצד ימין של הדרך, ואילו רכב התובעים נסע לפנים. גם אין מחלוקת בין הצדדים כי עובר ל התרחשות התאונה, רכב התובעים עמד בצד ימין של הדרך (שהינה נתיב נסיעה רחב לכיוון אחד) במקום המסומן ב"אדום לבן" ולאחר מכן החל בנסיעתו קדימה.

דא עקא, שלטענת התובעים, רכבם כבר החל בנסיעתו, ורק לאחר מכן רכב הנתבעים ביצע את העקיפה ואת הפניה לימין; ואילו לטענת הנתבעים רכב התובעים עמד באורות מהבהבים והחל לפתע בנסיעתו רק לאחר שרכב הנתבעים כבר פנה ימינה ואף היה בשלב מתקדם של כניסה לחניה.

בדיון לפניי העידו התובע 1 שהיה נהג רכב התובעים, והנתבע 1 שהיה נהג רכב הנתבעים. יצוין כי מטעם הנתבעת 2 והתובעת שכנגד התייצבה לדיון נציגה חיצונית, אשר לא התרתי את ייצוגה והיא נכחה באולם מבלי להשתתף בדיון. הוסכם כי ההכרעה בתביעה העיקרית תכריע גם את התביעה שכנגד. יצוין כי לא הוגש כתב הגנה שכנגד, אולם מבחינה מהותית די לצורך זה בטענות שבכתב התביעה.

בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות העדים ואת טענות הצדדים, מצאתי להעדיף, על פי מאזן הסתברויות, את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעים, ולפיכך באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה, ולקבל את התביעה שכנגד. אלו טעמיי:

א. ראשית, הנזק ברכב הנתבעים הינו נזק מעיכה צר יחסית הממוקם קרוב למרכז הרכב, ללא קמט או שפשוף לרוחב הרכב. נזק זה מתאים יותר לנסיבות שבהן רכב התובעים פגע ברכב הנתבעים לאחר שרכב הנתבעים כבר היה במהלך הפניה ימינה, כפי שטענו הנתבעים, מאשר לנסיבות של חיתוך ימינה במהלך נסיעה של הרכב הנוסע ישר כפי שטענו התובעים (שאז ניתן היה לצפות לנזק הנמשך לרוחב רכב הנתבעים).

ב. התובע 1 טען בעדותו שאינו זוכר אם בעת התאונה עמד רכב מאחוריו (בחניה צמודה באדום-לבן) כפי שטען הנתבע 1. ברם, אילו הנתבע 1 היה בנסיעה של מספר שניות, כפי שטען, לא ייתכן שבעת התאונה חנה מאחוריו רכב נוסף.

ג. התובע 1 הודה בעדותו כי רכבו אכן עמד לפני התאונה ("בטוח עמדתי" – עמ' 2, ש' 6) וכי העמדת הרכב היתה במקום אסור לעצירה שבו שפת הכביש צבועה באדום לבן. העמדת הרכב באופן זה יצרה סיכון מיותר לכלי רכב אחרים, ובפרט לכלי רכב אשר מעוניינים להיכנס לחניה הממוקמת בצד ימין בדומה לרכב הנתבעים, שכן אלו חייבים לבצע עקיפה של הרכב החונה במקום אסור ולחסום את נתיב נסיעתו במהלך הפניה. מדובר בכביש עם נתיב אחד, רחב. אלמלא היה התובע עומד במקום אסור, הנתבע לא היה נאלץ לעקוף אותו כדי להיכנס לחניה הממוקמת מצד ימין. בנסיבות אלה, ראוי להטיל את האשם לתאונה על כתפי התובע.