ת"ק 64263-09-16 וספיה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 24.6.16 בטייבה (להלן : "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת מס' רישוי 91-514-75 נהוג בידי התובעת (להלן :"רכב התובעת"), ורכב נתבעת 2 מס' רישוי 70-968-63 נהוג בידי נתבעת 2 (להלן :"רכב נתבעת 2"). המבוטח בנתבעת 1.

בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן :

א.נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של - 4,079 ₪.

ב.שכ"ט שמאי בסך של - 500 ₪.

ג.עוגמת נפש בסך של – 2,100 ₪.

להוכחת הנזקים הגישה התובעת חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

התובעת אשר נהגה ברכב התובעת עובר לתאונה ותוצאותיה תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:

"אני הבעלים של רכב שמספרו 9151475. ביום 24.6.16 אני נהגתי ברכב זה. אני הייתי עם הרכב בטייבה. הרכב שלי היה בעצירה בצד ימין הכביש. אני הייתי בתוך האוטו. ישבתי במושב של הנהג. חיכיתי בצד ימין הכביש בתוך המכונית שלי בעצירה כאמור לאנשים שיצאו מהמסגד. פתאום רכב הגיע במהירות שאחר כך הסתבר שהמספר לו 7096863, ושהוא היה נהוג על ידי הנתבע 2 ומבטוח בנתבעת 1. הרכב הזה הגיע בנסיעה מאחורי הרכב שלי, והיא נסעה במהירות. שמתי לב שהיא מגיעה בנסיעה מהירה, אז אני הוצאתי את היד שלי מחלון דלת הנהג וסימנתי לה ביד שהיא תאט את המהירות בתנועת יד למעלה ולמטה שלי, כי אנשים היו ביציאה מהמסגד. היא המשיכה בנסיעה מהירה ופגעה בצד שמאל קדמי, בצד של הנהג, וגרמה לנזקים. הנזקים לרכב שלי, על פי דו"ח שמאי, מסתכמים בסך של 4,079 ₪ , שכ"ט שמאי 500 ₪, ואני תובעת עוגמת נפש בסך של 2,100 ₪. צירפתי לתביעה שלי את כל המסמכים המעידים על הנזקים. אחרי התאונה ביקשתי מהנתבעת שפגעה ברכב שלי שתחכה עד שיבוא בעלי, אבל היא אמרה שהיא ממהרת ויש לה מה לעשות. אמרתי לה שאני לא מבינה בדברים האלה, ובעלי ידבר איתה. בעלי כעס עליי כי לקחתי לנסיעה רכב אחר פשוט יותר שיש לנו בבית ויותר קטן ונסעתי ברכב שבו הייתה התאונה, כי הייתה תנועה גדולה בטייבה באותם ימים, והמקום צר וצפוף ליד המסגד."

עד מטעם התובעת מר חמאד קאסמיה, ציין בעדותו כדלקמן:

"אני בעלה של התובעת. אני לא הייתי נוכח בזמן התאונה. אני רק רוצה לומר שאשתי התקשרה אליי ואמרה לי להגיע למקום התאונה ליד המסגר. אני הגעתי לשם בערך אחרי עשר דקות. הנתבעת 2 גם הייתה במקום וגם אשתי הייתה במקום. זה היה לפחות עשר דקות אחרי התאונה. גם אשתי הייתה רגועה וגם נתבעת 2 שפגעה ברכב שלה הייתה רגועה. ניגשתי לאשתי. שאלתי את אשתי למה באותו יום היא לא לקחה את האוטו היותר פשוט שיש לנו בבית. זה היה יום שישי בזמן סיום התפילה של יום שישי במסגד. דיברתי עם אשתי. קצת התעצבנתי על אשתי, אז נתבעת 2 מיד ניגשה אליי ואמרה לי : "דוד" כי אני יותר מבוגר ממנה, אז מתוך כבוד היא אמרה לי "דוד", ואמרה לי: "אל תדבר ככה עם אשתך כי אשתך לא אשמה בתאונה. אני אשמה בתאונה". היא ניגשה אליי והיא לקחה את הדף מעצמה, לא שאני נתתי לה דף כלשהו כי לא ביקשתי ממנה כלום, והיא עצמה לקחת את הדף שהוא הדף שאשתי הגישה לביהמ"ש וסומן ת/1. והיא בעצמה רשמה את מספר הפוליסה שלה, את מספר תעודת הזהות שלה, את מספר הרכב שלה, את מספר הטלפון שלה וכתבה בכתב ידה את הכול והוסיפה וכתבה : "אני נגעתי בה בטעות" וחתמה. נתבעת 2 הייתה מאוד רגועה, והיא זו שיזמה את המסמך ת/ 1 עליו כי חתמה. אחרי כמה חודשים התקשר אליי סוכן הביטוח שלי ואמר לי שחברת הביטוח של הנתבעת דחתה את התביעה שלנו לנזקים, ואז אני התקשרתי טלפונית לנתבעת 2 הרבה פעמים והיא לא ענתה כי היא מכירה את המספר שלי. התקשרתי לאחיה, וגם הוא לא ענה לי. לקחתי טלפון אחר עם מספר שלא מכור להם, התקשרתי לאחר שלה והוא ענה לי. הלכתי לבית שבו גרה הנתבעת 2 עם אח שלה. הלכתי לשם ואמרתי לאח שלה : "למה הנתבעת 2 שינתה את הגרסה שלה"? אחר שלה קרא לה אחרי שדיברנו אני והוא הרבה, והוא, אח שלה, אמר שהגרסה השתנתה כי יום אחרי התאונה אח שלה התקשר אליי ואני צעקתי עליו, אז לכן זה השתנה. אחיה קרא לה, והיא אמרה בנוכחותי ובנוכחות אח שלה שהיא נגעה עם הרכב שלה ברכב של אשתי, ואחרי שהיא אמרה את הדברים האלה, היא עזבה את הפגישה שהייתה ביני לבין אח שלי. בסוף אח שלה הבטיח שהוא ילך לסוכן הביטוח שלה והם ישנו את הגרסה ושילמו את המגיע לנו, והוא לא עשה את זה. אני לא שמאי רכב. אני ראיתי את הרכב של הנתבעת אחרי התאונה, והוא היה פגוע בצד ימין קדמי."