קנטי ואח' נ' יהודה ואח'

התובעים הגישו תביעה בסכום של 30,000 ₪, וזאת בגין נזקי רטיבות שנמצאו בבית שרכשו מהנתבעים. לטענת התובעים, הנתבעים ערכו תיקונים וטשטשו, טרם מכירת הבית, בעיה של ניקוז, רטיבות וריקבון בקיר הסלון ובפינת האוכל. המדובר לטענתם בפגם מהותי שהוסתר על ידי הנתבעים שעלות תיקונו עומדת על סכום של 25,000 ₪ לא כולל מע"מ.

לאחר שניתנה להם הרשות, הגישו התובעים חוות דעת מטעמם, שלפיה הרטיבות בקירות החיצוניים של הבית היא כרונית וחוזרת על עצמה כל שנה בעת ירידת גשם, ומכאן שבאופן וודאי הופיעו גם בטרם מכירת הבית. משמעות הדבר, כי היה הנתבעים לגלות זאת לתובעים. יתר על כן, ישנה גם בעיה בשיפועי הניקוז.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם, כי התובעים ביקרו מספר ימים בבית טרם רכישתו בחודש נובמבר 2014 ואף הביאו מומחים מטעמם. לטענתם, התובעים פנו אליהם לראשונה בחודש ינואר 2016, ולא במהלך חורף 2014 – 2015. לטענתם, אמנם היתה בעיה קלה של רטיבות בעבר, כשנתיים טרם חתימת ההסכם, אולם השכן פתר את הבעיה בזמנו.

עוד טענו כי התובעים לא הציגו כל אסמכתא לעבודות שבוצעו לתיקון הרטיבות, בסכום של 10,000 ₪, הנטען בכתב התביעה. ממילא גם לא ברור כיצד עומדת התביעה על סכום של 25,000 ₪ לא כולל מע"מ.

הנתבעים צירפו חוות דעת מומחה מטעמם, שלפיה "לא ניתן לקבוע באופן וודאי כי היו בעבר בעיות רטיבות שתוקנו והוסתרו". עם זאת, לפי חוות הדעת, יש בעיית שיפועי ניקוז.

בדיון ביום 14.3.17, קבעתי בהסכמת הצדדים, כי לצורך קידום התיק ימונה מומחה מטעם בית משפט, אשר קביעתו תחייב את הצדדים. כן סוכם, כי לאחר מתן חוות דעת מטעם המומחה יינתן פסק דין ללא צורך בדיונים נוספים. עוד קבעתי, כי באותו השלב יישאו הצדדים בהוצאות המומחה מטעם בית המשפט באופן שווה.

המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו, כי מקורה של הרטיבות בליקויים נסתרים וסמויים מהעין שלא ניתן היה לאתרם בעין במועד הקנייה, אלא אך במבחן הגשמים. עוד קבע כי לפי אופי הרטיבות, מדובר בתופעה כרונית שהיתה מוכרת לנתבעים אף אם סברו כי תוקנה בטרם המכירה. לצד זאת ציין, כי ייתכן וניתן היה לזהות ריכוזי רטיבות נסתרים וליקויים סמויים באמצעות בדיקת "הדמייה טרמית" טרם הרכישה.

המומחה תיאר מספר גורמים לרטיבות ובהם: העדר הפרדה סמויה במפתני הדלתות בין משטחי חוץ ופנים; העדר ניקוזי חצר; המפלס בריצוף החיצוני אינו נמוך ממפלס פנים הבית כנדרש; גרירת רטיבות ממרפסת עליונה לאורך מרזב; ליקוי בהתקנת מרזב פנימי בקיר הסלון.

המומחה התייחס גם לפעולות התיקון שערך הקבלן מטעם התובעים, ומצא כי מתוך הפעולות שבוצעו נדרשו לפתרון הבעיה אך התקנת צינור שרשורי לניקוז החצר אשר הפחית את עומסי המים וכן התקנת טיח פנימי וצבע. יתר הפעולות לא נדרשו לצורך פתרון הרטיבות המתוארת בכתב התביעה. עם זאת, יש לערוך עבודות נוספות למניעת הרטבה חוזרת בסלון.

המומחה מטעם בית המשפט ערך תחשיב, שכלל את הפעולות שכבר בוצעו והנותרות לביצוע לפי הפירוט שלהלן: התקנת צינור שרשורי בסכום של 5,000 ₪ - בוצעה; התקנת ספים יצוקים לרבות פירוק והשבת ריצוף בסכום של 3,000 ₪ - טרם בוצעה; תיקוני צבע וטיח בסכום של 3,000 ₪ בוצעו; התקנת פרט נקז במרפסת בסכום של 800 ₪ - טרם בוצע; תיקוני מחבר במוצא מרזב בסכום של 200 ₪ - טרם בוצעו; עבודות משלימות ולא מתומחרות על ידי המומחה בסכום של 1,000 ₪ - בוצעו.

מכאן שעלות תיקונם של כלל הליקויים הנסתרים שנמצאו עומדים על סכום של 13,000 ₪ לא כולל מע"מ.

בהמשך לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הגישו התובעים בקשה לפסיקת ההוצאות הישירות שנגרמו להם כתוצאה מהגשת התביעה בסכום של 4,925₪, ובהן עלויות המומחית מטעמם ומחצית עלות המומחה מטעם בית המשפט. הנתבעים התנגדו לפסיקת ההוצאות וטענו כי על התובעים לשאת בעלויות חוות הדעת מטעם והמומחה מטעם בית המשפט.