אדרי (אסיר) נ' שרות בתי הסוהר

האם עוולה המדינה כלפי התובע, אסיר הנתון בכף ידה?

1. לפני שתי תביעות מאוחדות בסך כולל של 66,000 ₪. שאיפתן – קבלת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני שגרם הנתבע בכך שמנע מן התובע [להלן: "יצחק"], השפוט לתקופת מאסר ארוכה, את אותה פת צרה וקצובה של גישה שבועית בת שעתיים למחשב "מעוקר" המכיל את פקודות נציבות בתי הסוהר, נהלי הנתבע, והמאגר המשפטי "תקדין".

   בזכות זו של יצחק, שאינה טובת הנאה לפנים משורת הדין, וכנגדה חובתו שלו לממשה, אין הנתבע כופר, שהרי הורתן בכך שנציגי הנתבע הצהירו במסגרת הדיון בעתירת אסיר שהגיש יצחק בזו הלשון: "זה הנוהל הקיים בשב"ס. ככלל המועדים הם שעתיים, אחת לשבוע, וזה גם מה שיתנהל לגבי העותר כאן", והדברים נתקבלו אצל בית המשפט המחוזי בבחינת "כזה ראה וקדש". [ראו החלטת כב' השופטת קלרה רג'יניאנו מיום 5.4.16, בעת"א 27746-10-15 אדרי (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר ("להלן העתירה"), והחלטה משלימה מיום 11.7.16].

   על פי כתבי התביעה חילל הנתבע את דבריו, את נהליו, ואת החלטות בית המשפט המחוזי בעתירה בשלוש תקופות בהן נמנעה מיצחק זכות הגישה, ובכך עוול כלפיו וגרם לו לעוגמת נפש:

   מיום 24.4.16 ועד ליום 17.5.16 [להלן: "התקופה הראשונה"].

   מיום 31.7.16 ועד ליום 4.9.16 [להלן: "התקופה השנייה"]

   מיום 26.3.17 עד ליום 4.5.17 [להלן : "התקופה השלישית"].

    

2. בכתבי הגנתו התנכר הנתבע לכל טענותיו של יצחק. ראשית נתלתה שם המניעה ביחס לתקופה הראשונה במעגל השנה – חג הפסח, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות שנפלו על אותה תקופה, וטרפו את השגרה. שנית, נטען כי לא נמצא כל תיעוד לכך שבכל התקופות, הן הראשונה והן השנייה והן השלישית [לבד מיום 26.3.17], פנה יצחק למאן דהוא בבקשה לקבלת זמן שימוש במחשב, ועת לטעמו של הנתבע יש לפרש את החלטות בית המשפט המחוזי בעתירה באופן בו על מנת לממש את זכות השימוש במחשב מוטל על האסיר להגיש "בקשה מסודרת", ומשהיענות לבקשה שכזו מצריכה "מערך לוגיסטי מורכב". בנוגע לתקופה השלישית מצביע הנתבע גם על כך שיצחק ישב ברובה באגף הפרדה, שהיושבים בו אינם זכאים להשתלב במערך החינוך של בית הסוהר, ברם הנתבע עשה כל מאמץ על מנת להיטיב עמו וביום 6.4.17 אפשר ליצחק לעיין במחשב בחדר עורכי הדין, לפנים משורת הדין. הנתבע אף כופר בכך שנגרם ליצחק נזק כלשהו בר פיצוי, וסבור כי דין התביעות להידחות גם מחמת אי מיצוי ההליך המנהלי, הגשתן בשיהוי ניכר, ושימוש לרעה בהליכי משפט, ובפרט שעה שיצחק הינו "עותר סדרתי".

    

3. את סרח הקטגוריה ההגנתית בדבר היותו של יצחק "עותר סדרתי" ש"מקדיש את כל זמנו וכל מרצו בהטרדת המערכת" [ראו דברי נציג הפרקליטות בפרוטוקול הדיון] ואף "במטרה ברורה להקניט", יש להסיר לאלתר. אם ננעלו דלתי בית הסוהר מאחורי מי שנשפט למאסר, דלתי בית המשפט לא ננעלו, וכבר נפסק כי החשש מפני הגבלת יתר של זכות הגישה לערכאות מקבל ביטוי ייחודי שעה שמדובר באסירים, וזאת לנוכח החשיבות המיוחדת בקיום נגישות האסיר לערכאות השיפוט, ובקיום ביקורת שיפוטית יעילה ואוזן קשבת לתלונותיו ביחס לתנאים בהם הוא מוחזק בכלא [רע"ב 6188/11 ‏‏סלע נ' שירות בתי הסוהר (2011)]. את עמידתו של יצחק על זכות הגישה שלו לערכאות, ובגדרי עתירותיו ובתביעותיו על זכויות בסיסיות אחרות, תוך שהוא מקדיש זמן ניכר מעתותיו בבית הסוהר לשם כך, אין לגנות ובכל מקרה יש לבחון את טענותיו לגופן. ודוק, לפחות בחלק מההליכים שיזם יצחק מצאו בתי המשפט את טענותיו כמוצדקות, אף אם למחצה, שליש ורביע. [ראו לדוגמא מלבד החלטות בית המשפט המחוזי בעתירה, גם את פסקי הדין בת"ק 49348-01-18 אדרי (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר (2018), בת"ק 60793-01-17 אדרי (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר (2017), ובת"ק 30441-10-15‏ ‏ אדרי נ' מנדו פייסל-מפקד בית סוהר איילון (2016)],

    

4. אין לכחד כי עיסוק טפל זה של נציג הפרקליטות בכותרת דבריו, היה רק הסדק הראשוני שממנו הלכו והתרחבו הפערים בין רוממות הגרון של ייצוגו המשפטי של הנתבע לבין המציאות העובדתית והראייתית הדלה והבעייתית שבצקלונו, ובין שתי פיות המדינה, עמדתה כאן אל מול הצהרותיה בהליכים אחרים.