לוז נ' המקפצה לעסקים בע"מ

בפניי בקשתו, הלכה למעשה, של התובע לביטול פסק הדין שניתן ביום 28.05.2017 (להלן: "פסק הדין") ולפיו נדחתה התובענה וזאת לבקשתו של התובע עצמו.

דין הבקשה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תובענה.

ביום 28.05.2017 הגיש התובע בקשה לדחיית התובענה וציין כי בין הצדדים נערך הסכם. ההסכם לא צורף לבקשה.

2. לבקשתו של התובע נדחתה התובענה כאמור בפסק הדין שניתן.

3. בבקשתו מיום טען הנתבע כי הנתבעת לא עמדה בתנאי ההסכם ועל כן הוא בטל ומובטל "ואני חוזר לתביעתי המקורית" והוא ביקש לחדש את התובענה ולקבוע מועד לדיון. הלכה למעשה מבקש התובע את ביטול פסק הדין שכן רק בדרך זו ניתן לחדש את הדיון בתובענה המקורית.

4. התובע מאשר בבקשות הנוספות שהגיש לאחר מכן כי השיק שניתן על ידו לנתבעת בסך של 5,000 ₪ נפרע וטען כי הנתבעת לא קיימה את חלקה בהסכם והוא למסור לו סיסמה לכניסה למערכת. התובע צירף לבקשות המאוחרות את הסכם הפשרה מיום 24.05.2017 (להלן: "ההסכם").

5. הנתבעת לא הגישה תגובה לבקשה.

6. עיון בהסכם, שהוגש כאמור לאחר שכבר ניתן פסק הדין והוא עצמו לא קיבל תוקף של פסק דין, מלמד כי הוא כולל שתי התחייבויות שעל פי הפשט והשכל הישר הן התחייבויות שלובות: התובע משלם לנתבעת סך של 4,800 ₪ ואילו הנתבעת מוסרת לתובע את סיסמת הכניסה למערכת.

7. בבקשותיו התייחס התובע לעניין התשלום וטענתו כי שילם את הסכום של 5,000 ₪ במקום הסכום של 4,800 ₪ שנזכר בהסכם לא נסתרה.

מכאן שהיה על הנתבעת לקיים את התחייבותה כאמור בס' 4 להסכם.