דגן ואח' נ' בילו ואח'

בפני תביעת התובעים כנגד הנתבעים לפיצוי בסך 8,500 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה להם עקב היותם חשופים לעישון במשך שעתיים בעת הופעה שהתקיימה אצל הנתבעת 2 אותה מנהל הנתבע 1, בניגוד להוראות החוק.

טענות הצדדים

עיקרי טענות התובעים הינן כי רכשו כרטיסים להופעת רוק שהתקיימה באולם ההופעות של הנתבעת 2 ביום 18.2.16 וכשהגיעו למקום התברר כי האולם, הקטן יחסית, היה מאוכלס בצפיפות בקהל כאשר במהלך ההופעה היה במקום עישון בלתי פוסק.

לטענתם, פניות אל הנתבע 1 ואל עובדים אחרים של הנתבעת 2 לא הועילו והנתבע ועובדיו הבהירו כי לא ניתן להפסיק את העישון בשל אופיים של ההופעה והקהל המגיע אליה.

התובעים אף הלינו על הענקת האפשרות לבאי ההופעה לעשן לא רק באולם אלא אף בגרם המדרגות הצר והלא מאוורר המוביל אל האולם, אפשרות היוצרת מחנק ניכר, ועל העובדה שאפילו אחד הנגנים עישן על הבמה באופן המבליט את חוסר ההתייחסות לאיסור שבדין.

התובעים הוסיפו וטענו כי לא ראו במקום שילוט בדבר האיסור לעשן, כדרישות הדין, ואף כי לאחר שחזרו להתלונן בנושא זה הוצע להם לקבל את כספם חזרה ולעזוב את המקום.

התובעים נשארו במקום עד תום ההופעה במשך כשעתיים ונהנו מן ההופעה, שלדבריהם – "היתה שווה כל שקל" (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 15), ואף שבו למקום למופע נוסף ביום 9.7.16 – מועד בו צילמו והקליטו עובדים במקום לשם איסוף ראיות לקראת הדיון – ואישרו כי לא נתקלו בעישון במקום באותו מועד.

בתמיכה לגרסתם הגישו התובעים את ת'4, שהינן תמונות המלמדות, לטענתם, על היות האולם אפוף עשן ואף מראות את נגן הגיטרה של הלהקה המופיעה מעשן מעל הבמה.

כן הגישו התובעים את ת'1 שהינו קטע מתמליל הקלטת שיחה מביקורם השני בהופעה במקום, אשר אף הושמעה במהלך הדיון, המעידה כי במענה לשאלה שהפנו אל הקופאית נאמר להם כי המקום המיועד לעישון מצוי במדרגות.

התובעים אף הגישו את ת'2 ות'3 שהינם, על פי הנטען, קטעים מתוך חילופי מסרים כתובים באמצעות פייסבוק ומסנג'ר בין התובע 1 לזמר הלהקה שהופיעה במקום ביום 18.2.16, בהם לכאורה מאשר הזמר את דבר העישון במקום וכי התובעים מודעים לכך ואינם מונעים זאת.

בקשר לראיות אלה אעיר כי ת'3 הינו תדפיס ערוך וקטוע של מספר קטעים מתוך חילופי מסרים, שאינו אפילו צילום מסך, אשר ערכו הראייתי אפסי, ושתי הראיות כאחת הינן למעשה עדות מפי השמועה באשר הזמר לו מיוחס הכיתוב ממנו נשאב המידע לא התייצב להעיד על תוכן דבריו ולכל היותר יכול ת'2 להעיד כי הזמר אכן כתב את הדברים.

עוד יש להעיר כי התובעים צרפו לכתב התביעה מסמכים המעידים כי התובע 1 סובל ממחלת ריאות כאשר העישון בסביבתו מחמיר את מצבו, הגם שהתביעה עוסקת רק בעגמת נפש ולא בנזקים לבריאותו, וכי התובעת 2 הינה לקוית ראיה – עובדה שהרלוונטיות שלה לתביעה אינה ברורה, הגם שהיא מופיעה כבר בסעיף 1 בכתב התביעה, זולת עצם הנסיון לעורר אמפתיה באופן שאינו נוגע לנושאים העולים בתביעה גופה.

בעדותו אף העיד התובע 1 כי כאשר ראה אדם מעשן במקום חטף מידיו את הסיגריה, קרע וכיבה אותה ודרש ממנו לעשן בחוץ, ואז ביקש ממנו הנתבע לא לעשות לו בעיות וכי אם העישון מפריע ישיב לתובעים את כספם על מנת שיעזבו את המקום.

מנגד טוענים הנתבעים כי הם שומרים על הוראות הדין בנושא מניעת עישון, לרבות שלטים, אכיפה ומעקב אפקטיבי אחר ביצוע הוראות הדין וכי כנגד הנתבעים, ובמיוחד הנתבע 1 שבבעלותו בר נוסף בו מתקיימות הופעות רוק, מעולם לא הוגשו תביעות בנושא זה.

לטענת הנתבעים כבר בראשית ההופעה הודיעו ברמקול כי העישון במקום אסור.

הנתבעים טוענים כי התובעים לא סבלו מעישון במקום מאחר שזה לא התקיים, אחרת חזקה עליהם שהיו עוזבים את המקום – במיוחד נוכח מצבו הרפואי הנטען של התובע 1, וכי במידה שיקבע כי היה עישון במקום הרי שהתובעים לא פעלו להקטנת נזקם עת נותרו במהלך שעתיים בתוך אולם ההופעות הצפוף והדחוס, אף ללא קשר לעישון.

הנתבעים טענו כי התובעים עסקו בחיפוש ראיות להוכחת תביעתם, תוך צילום והקלטה במקום, אך לא איתרו ראיות ממשיות כאלה וכי הדבר מעיד על היות התביעה מופרכת.