ת"ק 6388-09-14 נחום נ' בר חן

1.לפניי תביעת כספית הנשענת על עילות חוזיות ונזיקיות גם יחד בגין נזקים שנגרמו לתובעת בעקבות התקשרות חוזית בהסכם שנכרת בין הצדדים ביום 12.2.14 לשכירות דירת מגורים השייכת לנתבע המצויה ברחוב יעקב יהושוע 81 בפסגת זאב. על פי הסכם השכירות התובעת שכרה את הדירה לתקופת שכירות החל מיום 15.2.14 ועד ליום 14.2.15.

2.התובעת טוענת, כעולה מכתב התביעה, כי הנתבע לא קיים את התחייבויותיו החוזיות על פי הסכם השכירות לתיקון ליקויים בדירה בתוך 10 ימים, כאשר הליקוי הקשה מכולם נסוב סביב נזקי רטיבות שנגרמו כתוצאה מליקויים באיטום גג הבניין.

3.בנוסף טוענת התובעת, כי התובע הטעה אותה בכך שהסתיר ממנה עובדה מהותית וחשובה, לפיה, בעטיים של חובות הרובצים עליו הוחל בהליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה נשוא המושכר וכי הדבר נודע לה רק מספר חודשים לאחר שנכנסה לדור בה, זאת בעקבות צו פינוי שהתקבל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. לדבריו, מהראיות שצורפו לכתב התביעה עולה באופן ברור כי הנתבע ידע אודות ההליכים הנ"ל בטרם התקשר עימה בהסכם שכירות. לכתב התביעה צורף מכתב מטעם כונס הנכסים של הדירה מיום 8/6/14 המאשר כי האזהרה לנתבע אודות פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל למימוש הדירה מס' 01-19936-53-9 נמסרה לנתבע ביום 8.1.14 וכי צו מינויו לכונס נכסים ניתן ביום 13.2.14.

4.בעקבות צו הפינוי נאלצה התובעת לפנות את הדירה תקופה קצרה לאחר שנכנסה לדירה, בחודש יוני 2014, זאת בטרם זמנה ובשל כך נגרמו לה הוצאות שנאמדו על ידה בכ- 9,800 ₪ בדמות הוצאות הובלה, הוצאות התאמת המושכר לצרכיה בדמות עבודות חשמל ועבודות פירוק נגרות, אובדן ימי עבודה, שכ"ט עו"ד, עמלת ביטול שיקים וכו'.

5. הנתבע מכחיש בכתב ההגנה שהוגש מטעמו טענות התובעת. לדבריו, התובעת ובן זוגה איימו עליו והטרידו אותו על רקע תיקון הנזקים אותם התחייב לבצע בדירה ואף הסבו לדירה נזקים נוספים. הנתבע הכחיש טענות התובע באשר לליקויים בדירה ולרטיבות הנטענת. לטענתו, התובעת ובן זוגה גמרו אומר לצאת מהמושכר ומשכך, גרמו לחבלה מכוונת בדמות סתימת פתח הניקוז בגג וגרימת הצפתו במים. על רקע הדברים הנ"ל, לדבריו, כבר בשלב מוקדם של תקופת השכירות הודיע לתובעת בעל פה כי הוא מבקש שתתפנה מהנכס.

6.בנוסף טען הנתבע, כי כאשר התובעת הביאה בפניו דבר צו הפינוי מסר לה כי העניין בטיפול משפטי וכי בסופו של יום לא יהיה פינוי לאחר שהדבר יוסדר מבחינה משפטית. עוד ציין הנתבע, כי התובעת נטשה את הדירה ללא מתן הודעה מסודרת וכי הדבר נודע לו רק לאחר שהמחאה שמסרה לו על חשבון דמי השכירות לא כובדה על ידי הבנק מהסיבה "ניתנה הוראת ביטול". עוד ציין, כי בעת עזיבת התובעת את המושכר היא הותירה נזקים רבים למושכר שהיה צורך בתיקונם וכן, הוצאות החלפת מנעול נוכח אי השבת המפתחות לידיו.

דיון ומסקנות:

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

8.המסגרת הנורמטיבית: סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973( להלן: "החוק"), קובע כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה"- לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".