זועבי נ' חמאיסי

התובע מספר בכתב התביעה, שהינו מתווך דירות והעניק לנתבע שירותי תיווך בקשר לעסקת מקרקעין.

הנתבע שהינו עו"ד, הזמין מהתובע שירותי תיווך באמצעות טופס הזמנת שירותי תיווך שנחתם ע"י הנתבע ביום 25.09.16.

בהמשך לכך נחתם זיכרון דברים בין הבעלים של הדירה נשוא העסקה לבין הנתבע. עפ"י זיכרון הדברים, אמור היה להיחתם בין הצדדים הסכם עד יום 05.10.16.

מאז קבע הנתבע עם התובע מס' מועדים לחתימת ההסכם, ובכל פעם דחה הנתבע את מועד החתימה.

הנתבע שילם למוכרים סך של 50,000 ₪ כמקדמה.

בהתאם לזיכרון הדברים שכרו המוכרים דירה ופינו את הנכס נשוא זיכרון הדברים, אך מאחר והנתבע לא חתם על החוזה ולא גייס את הסכום המלא כתמורה לדירה, לא התממשה העסקה.

הנתבע הגיע ביום 30.10.16 לפגישה שנקבעה לחתימה על החוזה, אך לא היה בידו הכסף המיועד לתשלום עבור הדירה והוא חתם על התחייבות לחתום על החוזה עד יום 06.11.16, ולשלם עד אז את התמורה בעבור הדירה, שאם לא כן יקבלו המוכרים את הסך של 50,000 ₪ ששולם להם, כפיצוי מוסכם.

בסופו של דבר לא חתם הנתבע על החוזה ולא שילם את יתרת התמורה.

התובע טוען שהיה הגורם המכריע לכריתת ההסכם (זיכרון הדברים).

הוא טוען שבנסיבות העניין הוא זכאי לקבל מהנתבע את התשלום עבור דמי התיווך.

עפ"י ההסכם בין הצדדים, התחייב הנתבע לשלם לתובע 2% מסכום העסקה בתוספת מע"מ, שהינם 28,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הנתבע טוען להגנתו שלא קיימת יריבות בין הצדדים.

הוא טען שאינו מכיר את התובע ומעולם לא פנה אליו בבקשה להעניק לו שירותי תיווך.

הנתבע טוען שחתם על הסכם התיווך ועל זיכרון הדברים, כמיופה כוח של צד שלישי, והמגעים כולם התנהלו מול אנשים אחרים שאינם התובע.

הוא טוען שהמוכרים הם ששינו את דעתם והביאו לביטול זיכרון הדברים.

הנתבע טוען שלתובע אין כל קשר לניהול המו"מ בין הצדדים והנתבע אינו מכיר אותו.