ת"ק 63637-12-14 ילין נ' קשר ימי בע"מ

האם על הנתבעת להשיב לתובע סך של 10,000 ₪ ששולמו על ידי התובע בגין תוספת מס קנייה עבור טרקטורון שהתובע רכש מהנתבעת. זו השאלה שבמחלוקת בתיק זה.

אין מחלוקת כי התובע רכש מהנתבעת, בהתאם להזמנה מיום 15.10.2013, טרקטורון משא חדש מסוג X1000 WILDCAT (להלן: "הטרקטורון") ושילם עבורו סך של 135,000 ₪. אין גם מחלוקת כי לאור הכוונה להעלות את מס הקנייה על טרקטורונים מסוג הטרקטורון שהתובע רכש מ-30% ל-50%, התובע שילם לנתבעת תוספת תשלום בסך של 10,000 ₪, תוך שהוסכם בין הצדדים, בתוספת בכתב יד על גבי הזמנת הרכישה: "במידה והמס יבוטל יוחזרו 10,000 ₪".

גדר המחלוקת הוא בשאלה האם על הנתבעת להשיב לתובע את תוספת תשלום זו לאור טענת התובע בכתב התביעה כי משרד האוצר חזר בו מהכוונה להעלות את מס הקנייה, וכי בפועל לא שולם מס הקנייה המוגדל בשיעור 50% בגין הטרקטורון שרכש.

התובע נסמך בטענותיו על פרסום מהרשומות שצורף לכתב התביעה לפיו מס הקניה נותר 30% וכן על מכתב מנהלת תחום המכס מרכז מיום 05.02.2014 לפיו הושבה לנתבעת הערבות הבנקאית. בגין כך דורש התובע מהנתבעת את השבת תוספת התשלום בסך של 10,000 ₪ ששילם בגין הגידול בשיעור מס הקנייה, ותובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪ בשל התנהלות הנתבעת שסירבה לדרישתו.

הנתבעת טוענת מנגד כי למרות שהטרקטורון מהסוג שנרכש על ידי התובע הוגדר במשרד התחבורה ומשרד החקלאות כ"טרקטור משא", נרשם ברישיון הרכב ויובא לישראל כ"טרקטור משא" אשר יש לסווגו לפי פרט מכס 8704-3140 המשלם 30% מס קניה, המכס סיווג את הטרקטורון כ"רכב שטח" המשלם מס קניה בשיעור של 50% לפי פרט מכס 8703-2170. לתמיכת טענותיה צרפה הנתבעת לכתב ההגנה את התנאים הכללים של ההזמנה של הטרקטורון לפיהם הוסכם בסעיף 4 כי המחיר המצוין בהזמנה הינו ארעי ויכול להשתנות במידה ויהיו שינויים בתעריף המכס או מס קניה וכן את מכתב מנהלת תחום המכס מרכז מיום 5.2.14, אותו מכתב שצורף לכתב התביעה, על יסודו טוענת הנתבעת כי הטרקטורון סווג כ"רכב להובלת נוסעים" על פי פרט מכס 8703-2170.

בתיק התקיימו שתי ישיבות בית המשפט בהן חזרו הצדדים על עמדתם.

בישיבת יום 10.11.2015 טען נציג הנתבעת כי שולם מס הקנייה מוגדל בגין הטרקטורון של התובע, בהתאם לסיווג המכס כרכב שטח לפי הסיווג שבמכתב המכס (עמ' 1 שו' 29 ועמ' 2 שו' 1 לפרוטוקול יום 10.11.2015). התובע הודיע, באותה הישיבה, כי ככל שהנתבעת תציג אישור על תשלום למכס בהתאם לסיווג 87032170 יוותר על תביעתו ובהתאם להחלטתי בפרוטוקול הדיון נדרשה הנתבעת להמציא אסמכתא לתשלום המס המוגדל עבור הטרקטורון נשוא התביעה.

הנתבעת הגישה ביום 16.11.2015 מסמכים. התובע טען כי הם אינם מתייחסים לטרקטורון שרכש, והצדדים זומנו לישיבה נוספת, בה חזר התובע על טענתו כי אין במסמכי הנתבעת ללמד על תשלום המס המוגדל בגין הטרקטורון שרכש. לאחר הדיון מיום 16.12.2015 הגישה הנתבעת לתיק עותק של שטר המטען במצורף להתייחסות בכתב למסמכים שהציגה. התובע הגיב להודעה זו ועמד על טענתו כי הנתבעת לא הציגה מסמכים לתמיכת טענתה לתשלום המס המוגדל ואני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה

ממכתב מנהלת תחום בכיר בית המכס מיום 05.02.2014 עליו נסמכים שני הצדדים בטענותיהם, עולה כי טרקטרוני X1000 WILDCAT, מהדגם שהתובע רכש מהנתבעת, סווגו על ידי המכס כ"רכב להובלת נוסעים", שיש לסווגו כפרט 8703-2170 בהתאם לצו תעריף המכס לאחר תיקון מס' 4 שנכנס לתוקף מיום 23.01.2014. על פי מכתב עמיל המכס של הנתבעת מיום 15.12.2015, סיווג זה חייב תשלום מס קנייה בשיעור של 50%. אולם בכך אין סגי.

שאלה אחרת היא האם בפועל שולם מס הקנייה המוגדל בשיעור 50% עבור הטרקטורון שהתובע רכש. בהקשר זה טענה הנתבעת, לראשונה בתום של העדויות, במסמך ההשלמות שהגישה ללא רשות, כי טענת התובע לאי תשלום המס המוגדל בפועל מהווה הרחבת חזית. אינני מקבלת את הטענה.

בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי להשבת תוספת התשלום ששילם לנתבעת, לבקשתה, במידה ויעלה שיעור מס הקניה לאחר שנודע לו כי לא היה שינוי בשיעור המס (ראה סעיף 12 לכתב התביעה). עם זאת, הנתבעת בהתנהגותה התירה את הרחבת חזית המחלוקת גם לשאלה האם בפועל שולם המס המוגדל בגין הטרקטורון של התובע. בישיבת יום 10.11.2015 טען נציג הנתבעת כי הנתבעת שילמה את המס המוגדל בהתאם לסיווג המכס במכתב המכס מיום 05.02.2014 (עמ' 1 שו' 29 ועמ' 2 שו' 1). התובע הודיע כי ככל שהנתבעת תציג לו אסמכתא על תשלום המס המוגדל בגין הטרקטורון שרכב יוותר על תביעתו (עמ' 2 שו' 10-11). נציג הנתבעת בדיון לא הסתייג מדרישה זו ולא טען להרחבת חזית המחלוקת, ובהתאם להחלטתי נדרש להמציא אסמכתאות לתשלום המס. הנתבעת הגישה, ללא כל הסתייגות, מסמכים אותם הציגה כאסמכתאות לתשלום המס המוגדל בצירוף מכתב מאת עמיל המכס שטיפל בשחרור הטרקטורון מהמכס בו צוין "לכן תשלום המס ששלמה קשר ימי על הכלים בחשבונית 9940707078 (היא חשבונית הספק-א.ב) עמד על 50%". לאחר הגשת מסמכי הנתבעת התקיימה ישיבת בית משפט נוספת בנוגע למסמכים שהוגשו, לאור טענת התובע כי אין בהם אסמכתא לתשלום המס המוגדל. גם בישיבה זו לא העלתה הנתבעת טענה להרחבת חזית ולא הסתייגה מעצם טענת התובע לאי תשלום המס המוגדל בפועל. לראשונה העלתה הנתבעת טענות כנגד הצורך להמצאת אסמכתא לתשלום במסמך ההשלמות שהגישה ללא רשות בתום הדיון. בנסיבות אלה יש לראות בנתבעת כמי שהסכימה בהתנהגות להרחבת חזית המחלוקת, ומשניתן לנתבעת יומה בעניין, אין לקבל את טענת הנתבעת להרחבת חזית.

לכך יש להוסיף כי בהתאם להזמנת הרכישה התחייבה הנתבעת להשיב לתובע את תוספת התשלום מעבר לתמורה המוסכמת, בסך של 10,000 ₪, ככל שהמס יבוטל. מטענות הצדדים בכתבי הטענות ובדיון עולה כי תוספת התשלום נדרשה לאור הגידול הצפוי במס קנייה מ-50% ל-30%. גביית תוספת התשלום על ידי הנתבעת נעשתה בהתאם לסעיף 4 לתנאים הכלליים לפיו המחיר שנקבע בהזמנה יכול להשתנות במקרה של שינוי בתעריף המכס או מס קנייה. מכאן, שבהתחייבות הנתבעת להשיב לתובע את תוספת התשלום אם המס יבוטל, גלומה התחייבות להשבת תוספת התשלום ככל שהמס המוגדל לא שולם בפועל, אחרת תימצא הנתבעת מתעשרת שלא בדין על חשבון התובע.

יוצא מכך, שעל הנתבעת אשר דרשה וקיבלה מהתובע תוספת תשלום למחיר המוסכם בשל שינוי נטען בתעריף המס ולאור התחייבות הנתבעת בתוספת כתב יד במסמך ההזמנה, להשבת תוספת התשלום בסך של 10,000 ₪ אם המס יבוטל, הנטל להוכיח כי לגבי הטרקטורון שרכש התובע שולם מס קנייה מוגדל של 50%. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל זה ולא השכילה להציג תשתית עובדתית, הנתמכת במסמכים, כי עבור הטרקטורון שרכש התובע, שאליבא עמדתה סווג על ידי המכס כ"רכב שטח " על פי פרט מכס 8703-2170, שולם בפועל מס קנייה מוגדל בשיעור של 50%.

מכתב המכס מיום 05.02.2014, עליו נסמכת הנתבעת, אינו אסמכתא לתשלום בפועל עבור הטרקטורון של התובע, אלא מבטא את עמדת המכס להשגה שהוגשה בנושא טרקטרונים מהדגם שהתובע רכש. לכך יש להוסיף כי לא ברור אם עמדת המכס, במועד שניתנה על פי המכתב, מתייחסת לטרקטרונים שיובאו קודם למועד המכתב, ובכלל זה הטרקטורון של התובע. שכן, בהתאם לרישיון הרכב של טרקטורון התובע, מועד עליית הטרקטורון לכביש הוא חודש ינואר 2014. לפי הזמנת רכש 5534 מיום 28.10.13 שהוגשה על ידי הנתבעת לאחר הדיון הראשון, תאריך האספקה של הכלי היה 28.10.13 ולפי תעודת משלוח רכש מיום 14.11.13, הטרקטורון התקבל במחסן ביום 14.11.13. מועדים אלה קדמו למועד מכתב המכס מיום 05.02.2014. נציג הנתבעת אישר בעדותו: "מס משולם לפני שמשחררים" (עמ' 3 שו' 21) ובהעדר ראייה אחרת לא ניתן לקבוע כי מכתב המכס מתייחס לגבי טובין, ששוחררו ממכס ונמסרו ללקוח קודם למכתב המכס, כמו הטרקטורון של התובע.

הנתבעת הגישה רשימון ייבוא מס' 430201418 מיום 27.02.2014 כאסמכתא לתשלום המס המוגדל. אלא שלא ניתן לייחס את רשימון זה לטרקטורון של התובע. הטרקטורון של התובע, על פי רישיון הרכב, "עלה לכביש" בחודש ינואר 2014, לפני מועד רשימון היבוא שהנו תנאי לשחרור הכלי מהמכס קודם למסירתו לתובע. על פי רישיון הרכב, מס' רשימון היבוא של הכלי הוא 331015297. מספר הרשימון עליו מסתמכת הנתבעת שונה (420201418) ומועדו מאוחר למועד עליית הטרקטורון לכביש. בנוסף, מספרי השלדה של הטובין המיובאים, בתיאור הטובין ברשימון שהוצג על ידי הנתבעת, שונה ממספר השלדה של טרקטורון התובע על פי רישיון הרכב ובחשבונית הספק. על יסוד כל נתונים אלה לא ניתן להסתמך על הרשימון שהוצג על ידי הנתבעת לתמיכת טענתה כי שולם המס המוגדל על הטרקטורון של התובע, ואין אלא לתמוהה מדוע הנתבעת לא הציגה את רשימון היבוא הרלוונטי.

נציג הנתבעת טען בדיון מיום 16.12.2015 כי הנתבעת שילמה את התשלומים למכס באמצעות עמיל המכס. אלא שחשבונית עמיל המכס של הנתבעת (מספר 4004358 מיום 17.12.2013) אינה תואמת לסכומים ששולמו ברשימון היבוא שהוצג על ידי הנתבעת, ולא ניתן על יסודה לקבוע אם סכום המכס בסך 32,044 ₪, הנקוב בחשבונית המכס, מתייחס לטרקטורון של התובע. שטר המטען שהוצג אף הוא אין בו ללמד על שיעור המס ששולם בפועל.