ת"ק 63606-01-14 מיכאלי נ' מועצה מקומית גדרה

1.רכב התובע נגרר על ידי הרשות המקומית, הועבר לחניון, ונגרט לאחר שלושה חודשים שבמהלכם לא שוחרר על ידי התובע. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא, אם בנסיבות המקרה – כאשר התובע הגיש ערעור על הדו"ח ולא קיבל תשובה משך חודשים ארוכים – הוא זכאי לפיצוי מהנתבעת בסכום שווי הרכב.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.התובע היה בעל רכב, אותו החנה בצד המדרכה, במקום חניה מותר, בתחום העיר גדרה. בתאריך 28.12.11 נגרר הרכב על ידי נציגי המועצה המקומית (להלן: הנתבעת) והועבר לחניון, תוך שהתובע קיבל דו"ח הודעת תשלום קנס אשר על פיה נדרש לשלם קנס בסך 475 ₪ בשל ביצוע עבירה בניגוד להוראת סעיף 75 לחוק עזר לגדרה (שמירת הסדר והניקיון) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק העזר).

לטענת התובע הרכב הוחנה במקום מספר חודשים, אולם לגישתו, מאחר ומדובר בשטח גדול עם מקומות חניה רבים, הרכב לא הפריע לאף אחד ולא נמסרה לו הודעה שהרכב מהווה מפגע או מפריע למישהו. כשהבין התובע שרכבו נגרר, פנה לנתבעת ביום 05.01.12 והגיש בקשה לביטול הדו"ח. רק בחודש נובמבר 2012 קיבל תשובה כי ערעורו נדחה, ואז הגיש בקשה להישפט.

בכתב התביעה כפי שהגיש התובע בתיק זה בחודש ינואר 2014, טען התובע כי "הרכב כפי הנראה נמצא בחניון", הוא עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסכום עלות אחסון הרכב בחניון ממועד הגרירה ועד למועד הגשת התביעה, בצירוף פיצוי בגין עגמת נפש וטרטורים.

3.בכתב ההגנה שהוגש לתיק טענה הנתבעת כי נמסרו לתובע מספר התראות טרם הגרירה: התראה ראשונה ביום 9.11.11 שהוצמדה לרכב; התראה שניה ביום 21.11.11 שנשלחה לתובע בדואר רגיל; והתראה שלישית ביום 24.11.11 שנשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה. הנתבעת קיבלה הודעה שדבר הדואר הרשום לא נדרש ובעקבות זאת נקנס הרכב ונגרר למגרש.

הנתבעת הוסיפה בכתב ההגנה וציינה כי על פי חוק העזר של גדרה, יש לה זכות לסלק גרוטאה משטח ציבורי או פרטי, ורכב שלא נדרש מהלך 90 יום ממועד גרירתו, נגרט על פי החוק. עוד ציינה הנתבעת בכתב ההגנה כי מדובר היה ברכב שלא היה תקין לנסיעה, בהעדר רישוי שנתי, ועל כן ככל הנראה נזנח על ידי התובע או למצער, לא הפריע לתובע שהרכב נמצא במגרש חניה במקום בצד המדרכה בתחום העיר.

בכתב ההגנה הובהר כי התובע יכול היה לשלם את העלויות הרלבנטיות ולשחרר את הרכב מהמגרש, אולם בחר שלא לעשות כן. עוד נטען כי "בתקופה הקרובה" יוזמן התובע להישפט בעקבות בקשתו לקיים דיון משפטי בנוגע לדו"ח שקיבל.

4.בדיון שהתקיים ביום 31.5.15, התייצב התובע בלבד. במהלך הדיון העיד התובע כי מכתב ההגנה התברר לו לראשונה כי הרכב הועבר לגריטה 3 חודשים לאחר שנגרר, והוא עתר לקבל פיצוי בגין שווי הרכב. לאחר שנתבקש על ידי בית משפט להמציא אסמכתא לשווי האמור, הציג התובע את העמוד הרלבנטי ממחירון הרכב לחודש דצמבר 2011, שעמד על סך של 8,000 ₪ וביקש לקבל פסק דין בסכום זה. התובע טען שלא קיבל את ההתראות שנשלחו לו לטענת הנתבעת בטרם גרירת הרכב. באותו מועד ניתן פסק דין במעמד צד אחד.

לאחר שהנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שלא קיבלה זימון לדיון ולחילופין אי ההתייצבות לאותו דיון נבע מטעות אנוש, בוטל פסק הדין שניתן בהעדרה בכפוף לתשלום הוצאות התובע.

5.בדיון שהתקיים ביום 15.11.15 נשמעו טענות שני הצדדים.

6.התובע טען כי טענותיו מתייחסות להתנהלות הנתבעת לאחר גרירת הרכב. עמדת התובע הייתה כי משהגיש בקשות להישפט, ולא זכה לתגובה, אלא המתין לקבלת תשובה. התובע ציין כי חזר ובירר מה סטטוס הטיפול בפנייתו, ועל כן לא היה מקום שהנתבעת תפעל לגריטת הרכב אלא היה עליה לטפל בפנייה, להשיב לערעור ולאפשר לו לשקול את עמדתו ואת האפשרות לשחרר את הרכב, הכל בטרם העברתו לגריטה.

התובע אישר כי לא היה רישוי לרכב למשך תקופה של כשנה. לשאלות בית משפט מסר התובע כי הרכב לא הוזז במהלך כל התקופה שבה חנה באותו מקום וכי לא ידע כי הוא יכול לשחרר את הרכב ועדיין לעמוד על עמדתו כי אין עליו לשלם את הקנס בו חויב. התובע ציין כי עבר מפעם לפעם ליד הרכב אבל לא הבחין בדו"ח שהוצמד אליו.

7.הנתבעת טענה בדיון כי אין קשר בין הקנס לבין גריטת הרכב: הרכב נגרט מאחר ולא שוחרר מהמגרש אליו הועבר משך 90 ימים, ושחרור הרכב לא היה מונע את בירור הערעור שהגיש התובע ולא היה מונע מבעדו לבקש להישפט לאחר דחיית הערעור. נציגת הנתבעת טענה כי לאחר שהגיש ערעור "הוסבר לו הכל". עוד נטען כי הפקיד שקיבל את הערעור מוסר תמיד את מלוא המידע גם בנוגע לשחרור הרכב לאחר גרירתו, וההחלטה להשאיר את הרכב בחניון נבעה מבחירת התובע, וזהו מקרה ראשון מסוגו. הנציגה הבהירה לשאלת בית משפט שאם בסופו של דבר מתקבל הערעור ומבוטל הדו"ח, גם החיוב בהוצאות גרירה ואחסון מתבטלים והוא היה מקבל את רכבו חזרה. ככל שההוצאות שולמו על ידי התובע והרכב כבר חזר לרשותו בטרם קבלת ערעורו – ככל שהיה מתקבל - הוא היה מקבל את כספו חזרה. לשאלת בית משפט הבהירה נציגת הנתבעת כי הנתבעת אינה מקבלת תשלום תמורת הגריטה, ותשלום זה מועבר לחניון לכיסוי הוצאות האחסנה עד למועד הגריטה.

הפקח מטעם הנתבעת העיד בדיון, והתייחס למתן ההתראות לתובע בטרם גרירת הרכב.

8.להשלמת התמונה אציין כי הוגש כתב אישום כנגד התובע, ואולם בשל התיישנות העבירה, בחלוף פרק זמן ניכר בין מועד הגשת הבקשה להישפט ועד למועד הגשת כתב האישום, ביקשה הנתבעת לחזור בה מהאישום ובקשתה התקבלה.

המסגרת המשפטית

9.חוק העזר קובע בסעיף 75 איסור על השארת חפצים מיושנים וגרוטות רכב: