שושן ואח' נ' רדיוס מסעדות השקעות 2000 בע"מ

רקע

1.לפניי תביעה במסגרתה מבקשים – התובעים, הבעלים של מבנה תעשיה בראשון לציון לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 13,368 ₪, בגין חוב דמי שכירות, צריכת תשלומי חשמל, מים וגז וכן עלויות נוספות כמפורט בכתב התביעה.

טענות התובעים

2.מבנה התעשייה מצוי בסמוך למסעדה השייכת לנתבעת, ששכרה אותו עבור מגורי עובדים זרים שעבדו במסעדה. בין הצדדים לא נכרת הסכם שכירות בכתב אלא בעל פה. הראיה לקיומו של הסכם השכירות היא צילומי המחאות של הנתבעת שנמסרו לתובעים בגין דמי השכירות. על גבי צילום המחאות מופיע גם אישורה של פקידת הנתבעת. הנוהג בין הצדדים היא אחת לשלושה חודשים הייתה מוסרת הנתבעת לתובעים 3 המחאות עבור שלושה חודשים הבאים.

3.בנוסף, אחת למספר חודשים היו הצדדים נפגשים לצורך התחשבנות לגבי תשלומים הנלווים הכרוכים בשכירת המבנה בגין צריכת החשמל, מים, וגז. בהתאם להתחשבנות, הייתה הנתבעת נותנת לתובעים המחאה בגין התשלומים הנ"ל.

4.התובעים לא הנפיקו לנתבעת חשבונית מס קבלת בגין התשלומים עבור המושכר מכוון, שלתובעים נכסי מקרקעין נוספים והם מדווחים לרשויות המס על הכנסותיהם מדמי השכירות באופן מרוכז לגבי כלל הנכסים ולא עבור כל נכס בנפרד.

5.הנתבעת שילמה באופן שוטף בגין דמי השכירות. אולם, כשהיה עליה לפנות את המבנה בתום תקופת השירות ביום 19.11.16 היא לא פינתה אותו במועד אלא באיחור (ביום 2.1.17). הנתבעת נותרה חייבת דמי שכירות לתקופת האיחור.

6.התובע פנה פעמים רבות אל נציגי הנתבעת, יהודה עובדיה ואמנון ישר, וביקש כי ידאגו לתשלום חובותיה של הנתבעת לגבי המושכר, אך נענה בכך שיש נכונות לשלם לתובעים דמי שכירות עבור שבועיים בלבד. התובע סירב להצעה זו ועמד על כך שהנתבעת תשלם את חובה בגין מלא התקופה כאמור לעיל. בתגובה לך תפס יהודה עובדיה את התובע בכתפו והוציא אותו ממשרדי הנתבעת.

7.לאחר שהמבנה פונה באיחור, נותרה בו פסולת רבה, לכן נאלצו התובעים להוציא כספים לשכירת עובדים ומכולה לצורך פנוי הפסולת.

טענות הנתבעת

8.הנתבעת מכחישה כי שכרה את מבנה התעשייה מהתובעים וההסדר בין הצדדים היה פשוט. עובד של הנתבעת שכר מהתובעים המושכר שהוצג בתחילה על ידי התובעים כדירה ומאוחר יותר התברר כי מדובר במבנה תעשייה.