שרת מרדכי נ' דור ואח'

זו תביעה עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.8.16.

התובע עותר לסכומים הבאים: 23,245 ₪ נזק לרכב, 2,103 ₪ ירידת ערך לרכב ועלות דו"ח שמאי בסך 1170 ₪. בסך כולל של 26,518 ₪.

לדברי התובע ביום 11.8.16 נסע ממזרח למערב ברחוב הלפרין שבנתניה, בכביש דו סטרי. כאשר לפתע יצא רכב מצד ימין, ככל הנראה מחניה של בית, התובע ניסה לברוח לצד שמאל ובכך ניזוק צידו הימני וקצה חלקו הקדמי של רכב נתבע 1. לדברי התובע זהו כביש צר ואין אפשרות תמרון רחבה ובטח ובטח שאין אפשרות לעקיפה. עוד טען התובע בדיון:

"לבחור יש ידיד שגר באותו רחוב, ודאי שהוא יצא מחניה".( שורה 30 לפרוטוקול).

יש לציין כי ביום 18.8.17 התקיים דיון במעמד צד אחד ובהעדר כתב הגנה, בדיון זה נפסק לטובת התובע סך של 26,518 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט. אולם, לאחר מכן הגיש נתבע 1 הצהרה כי הוא אינו גר במען אליו נשלח הזימון לדיון והוא ידע על פסק הדין שנפסק כנגדו מהסוכן ביטוח שלו.

לפיכך, פסק הדין בוטל בתנאי להפקדת ערובה בסך 3,000 ₪.

טענות הנתבע שונות לחלוטין. לדבריו התובע נסע מאחוריו ועקף אותו מצד שמאל, במקום שאסור לעקוף, כאשר התובע עקף אותו הגיע מולו רכב לכן הוא היה חייב לחזור לנתיב ותוך כדי כך פגע ברכב נתבע. עוד הוסיף הנתבע כי הוא לא יצא מחניה וכי הדרך היחידה של התובע לצאת נשכר מן הסיפור הזה, זה להמציא מקרה שלא קרה.

נציג נתבעת 2 הציג תמונה של המכה ברכבו של נתבע 1 כתוצאה מהתאונה, ולדבריו, המקרה שטוען שקרה נתבע 1 הינו הגיוני וסביר לחלוטין.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך.

1. עדותו של התובע עדיפה על פני עדותו של הנתבע, דבריו ברורים ועקביים. לעומת זאת, דברי הנתבע אינם מנחים את דעת בית המשפט באשר לקרות התאונה.

2. עדותו של הנתבע לוקה במעט, ולא ברור מדוע אם לדבריו ראה את עצמו נפגע לא דרש דבר והמתין עד אשר תוגש כנגדו תביעה.

אשר על כן, אני מקבל את גרסת התובע לעניין קרות התאונה ובכך מקבל את תביעתו.