ת"ק 63465-01-15 בזרנו ואח' נ' נדלצ'ב

הנתבעת הועסקה אצל התובעים בעבודות משק בית. על פי הנטען, היא החלה לעבוד בדירה בחודש מרץ 2011 לערך, תחילה אחת לשבועיים ובהמשך אחת לשבוע. העבודה התבצעה כשהתובעים שוהים מחוץ לבית.

בהתאם לנטען בתביעה, התובעים החזיקו בדירה קופה. מדובר היה בקופסת פח, בה היה פתח צר להכנסת מטבעות ושטרות. הקופה הייתה ניתנת לפתיחה פעם אחת בלבד. לאחר פתיחתה לא ניתן היה לשוב ולסגור את הקופה. כשסברו התובעים שבקופה נצבר סכום שיספיק למימון שיפוץ הדירה הם פתחו את הקופה. בקופה היו חסרים כספים רבים.

התובעים חשדו בנתבעת כמי שנטלה את הכספים שהיו בקופה. הם איתרו קופה זהה, הניחו בה מטבעות ושטרות והתקינו בדירה מצלמות. בקופה עצמה הופקד סך של 2,000 ₪ בשטרות מסומנים. ביום 31.1.2013 הפתיעו התובעים (ביחד עם אדם נוסף, אשר על פי הנטען שימש תחקירן בתוכנית כלבוטק) את הנתבעת במהלך יום העבודה. השטרות המסומנים ע"ס 2,000 ₪ נמצאו בארנקה. סכום זה הושב לתובעים והנתבעת חתמה על מסמך בו היא מודה שלקחה מהם 25,000 ₪ והיא מתחייבת להשיב סכום זה (להלן – "כתב ההסכמה"). התובעים הגישו כנגד הנתבעת תלונה במשטרה.

בכתב ההגנה ביקשה הנתבעת להורות על דחיית התביעה. היא טענה שלקחה מהקופה מספר פעמים כספים בסכומים נמוכים, מאחר ושכרה לא שולם לה, כל זאת על דעת התובעים. גם הסך של 2,000 ₪ נלקח, כך על פי הנטען, על דעת התובעים, והוחזר להם. הנתבעת טענה שהטענות כנגדה הן עלילת שווא, וכתב ההסכמה נחתם על ידה תחת לחץ ואיומים, כל זאת כשהיא אינה קוראת עברית והיא לא הבינה מה בדיוק כתוב במסמך עליו היא חתמה.

המשטרה ערכה חקירה והגישה כתב אישום כנגד הנתבעת בגין גניבת סך של 5,000 ₪. ביום 11.5.2015, כשבוע לפני המועד בו הוגש כתב ההגנה, הודתה הנתבעת בעובדות כתב האישום, היא הורשעה ונגזר דינה.

למעשה, עם הרשעתה של הנתבעת בהליך הפלילי דין טענות הנתבעת לפיהן היא לא לקחה כספים מהקופה, אלא על דעת הנתבעים – להידחות. ביחס לסך של 5,000 ₪, בגינו הורשעה הנתבעת, אין לנתבעת כל הגנה בפני התביעה. יש לבחון אפוא האם עלה בידי התובעים להוכיח שהנתבעת נטלה מהקופה סך של 25,000 ₪.