זבידאת נ' סיידה

מונחת בפניי תביעה קטנה על סך של 31,720 ₪.

לטענת התובע, הוא מכר לנתבע רכב תמורתו שילם סך של 140,000 ₪, חלק במזומן וחלק בשיקים, וכחודש לאחר רכישת הרכב, הרכב נעצר והמנוע הפסיק לעבוד.

התובע טוען כי הנתבע חייב לפצות אותו בגין רכישת מנוע חילופי, מאחר שלטענתו הנתבע ידע שיש בעיה רצינית במנוע והסתיר זאת ממנו, ולראייה טוען התובע בתביעתו, מכונאי הרכב שטיפל ברכב, מצא חומר מסוים בתוך המנוע, ותפקידו להעריך את חיי המנוע לתקופה קצרה.

הנתבע הכחיש טענותיו של התובע והפנה לזיכרון הדברים החתום ע"י התובע, שבו מאשר התובע כי בדק את הרכב ומצא אותו טוב לשביעות רצונו.

עוד טען הנתבע כי טענתו של התובע לפיה נמצאו במנוע חומרים מאריכי חיי מנוע, היא טענה שקרית חסרת בסיס.

לנתבע לא ידוע מדוע התקלקל המנוע. יכולות להיות לכך סיבות רבות, ואין להטיל על הנתבע אחריות כלשהי, משלא ניתן על ידו כתב אחריות למנוע או לגיר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי עליי לדחות את התביעה.

התובע רכש רכב יקר מהנתבע, תמורתו שילם סך של 140,000 ₪ מבלי לבדוק אותו. איש לא מנע מהתובע לבדוק את הרכב.

התובע אף חתם על זיכרון דברים בו נחתם כי בדק את הרכב ומצא אותו לשביעות רונו המלאה, ולא תהיה לו כל טענה נגד המוכר.

אנו דוחה את הטענה של התובע כאילו לא הסכים לתוכן של זיכון הדברים. אדם שבוחר לחתום מרצונו הטוב והחופשי על מסמך, חזקה עליו שידע על מה הוא חותם, ואין הוא יכול להישמע בטענה כי לא קרא את המסמך או לא הבין את תוכנו, זולת במקרים חריגים שנקבעו בפסיקה, והמקרה שלנו אינו חריג.