פריליפקו ואח' נ' קרצמן

במסגרת התביעה הקטנה שלפניי ביקשו התובעים לחייב את הנתבע בפיצוי בגין נזקים שלשיטתם גרם לרכבם. הנזקים, כפי שתוארו בחוות הדעת השמאית שצורפה לתיק מלווה בתמונות (ת/1), הם נזקי שריטות בכל היקף הרכב.

הרכב, כעולה מהמסמכים שהוצגו לעיוני, הוא רכב מסוג ניסן טידה ויזיה ביזנס כסוף, אשר רשום בבעלותה של התובעת 3 מאז שנת 2013, ואשר לשיטת התובעים משמש את שלושתם בשימוש היומיומי, תוך שהתובע 2 הוא שמטפל ברכב (בפניה למוסכים, בנקיון הרכב ואף בהגשת התלונה במשטרה בעניין נזקי השריטות).

לטענת התובעים, בעקבות שריטות שהופיעו ברכב ובשים לב לכך שהמצב הלך והחמיר, התקינו מצלמות מעקב, והכל על מנת לאתר את האדם אשר שורט את רכבם. בחלוף כחודש ומחצה ממועד התקנת המצלמות קלטו מצלמות המעקב את הנתבע כשהוא עומד לצד הרכב וחפץ בידו, בוחן את הסביבה ואת חלונות הבניין שמעל לרכב ומעביר ידו קדימה ואחורה פעם אחר פעם, ואף חוזר ועושה כן לאחר בחינה נוספת של הסביבה והחלונות העליונים. בעקבות צילומים אלו פנה התובע 2 למשטרת חדרה, ונפתחה חקירה בעניין, בעקבותיה הוגש כתב אישום כנגד הנתבע.

הנתבע הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום מהן עולה כי שרט את רכבו של התובע 2 'לאורך כל צידו הימני של הרכב'.

לאחר שהסתיים ההליך הפלילי הגישו התובעים תביעתם זו והבהירו כי מדובר בתביעה נזיקית שאינה בגדר תביעה אזרחית נגררת להליך הפלילי.

להוכחת טענותיהם הציגו התובעים את הסרטון שהוגש למשטרה, את חוות הדעת מלווה בחשבונית השמאי ואת רישיון הרכב. בנוסף צירפו התובעים הצעת מחיר שקיבלו לתיקון הרכב בסמוך למקרה.

הנתבע טען, כמפורט בכתב האישום, כי גרם לשריטה אחת בלבד בצידו הימני של הרכב, וכי בהתאמה אין לייחס לו אחריות ליתר השריטות המופיעות על גבי הרכב, אשר מהוות חלק נכבד משיעור התיקון המפורט בהערכת השמאי. עוד טען הנתבע, כי הצעת המחיר שהוצגה כוללת ביצוע תיקונים נוספים ברכב שאין מקורם בשריטות הנטענות, כי בין מועד צילום הסרטון ומועד הפקת חוות הדעת חלפו שנים באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים המוערכים שם לבין האירוע המצולם, וכי ממילא אין בין האירוע נשוא כתב האישום ובין התביעה ולו דבר בשל העובדה שהרכב שבגינו הוגש כתב האישום האו אינו הרכב נשוא חוות הדעת והתביעה כאן, שכן שם דובר ברכב השייך לתובע 2 ואילו הרכב נשוא התביעה שייך לתובעת 3. לבסוף ביקש הנתבע לקבוע כי אין יריבות בינו לבין התובעים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את חוות הדעת ואת תיק החקירה אשר הוזמן ממשטרת ישראל והתרשמתי מן הדברים מצאתי לנכון לקבל את עיקר התביעה ואפרט –

1.עיון בתיק החקירה מלמד כי הרכב המצולם על ידי משטרת ישראל, ואשר בגינו הוגשה התלונה מלכתחילה הוא הרכב נשוא התביעה. יצוין כי מספר הרכב שצוין מפיו של התובע 2 בעת גביית עדותו שונה לכאורה ממספר הרכב המצולם (הוא הרכב נשוא התביעה כאן) וכי לתובע 2 הוצג מספר הרכב השגוי במעמד הדיון לפניי וזה אישר כי מדובר ברכב נשוא התביעה, אלא שעיון בתיק החקירה מלמד כי על גבי טופס גביית העדות נערך תיקון בעט על ידי מאן דהוא וצוין מספר הרכב הנכון. הואיל וכאמור תיק החקירה המקורי הובא לעיוני מטעם משטרת ישראל, ממילא אני קובעת כי התיקון נערך על ידי גורם במשטרה, וכי מדובר בתיקון של הרישום שנערך, באופן שאין בכך כדי להיזקף לחובת התובע או כדי ללמד על שינוי בגרסה. זאת ועוד, ניכר כי התובע 2 מתקשה בשפה העברית. יחד עם זאת זה אישר כי מדובר ברכב שלו לשמע הספרות בעברית וטרם תרגומן לשפה הרוסית בעבורו, ועל כן יתכן כי מדובר בפער הנעוץ בקשיי שפה שאין ליחסו לסוגיית המהימנות. מכל האמור, נחה דעתי כי הרכב נשוא התביעה כאן הוא הרכב המופיע בתיק החקירה, והוא הרכב בגינו הוגש כתב האישום.