ת"ק 62635-01-15 פומן נ' גלעד ואח'

1.לפניי תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 7.9.2014, בה היו מעורבים רכבה שהיה נהוג על ידה, ורכב אחר השייך לנתבע 1 (להלן: הנתבע) שהיה נהוג על ידו. כלי הרכבים המעורבים בתאונה הם כלי רכב פרטיים, ואולם רכבו של הנתבע גרר עגלה המחוברת לרכב ונגררת אליו (להלן: הנגרר).

2.לטענת התובעת ביום התאונה היא הייתה בנתיב הימני בצומת "הבנים" בקרית טבעון הכולל מספר נתיבים, רכב הנתבע יצא לאחר שחנה בצד ימין וניסה להידחף לפניה, היא צפרה וניסתה להתריע מפני פגיעה, אך הנתבע המשיך בנסיעה והנגרר פגע ברכבה.

3.הנתבע הגיש כתב הגנה בו הוא ציין כי אכן עצר בשוליים אך הכחיש את יתר פרטי גרסת התובעת. לדבריו הוא החל להיכנס למסלול, ואף השתלב בו מקום שהיה מרווח המאפשר לו לעשות כן, וכאשר הרמזור התחלף לירוק, התובעת החלה לנסוע, לא שמה לב לעגלה ונכנסה בה.

4.הנתבעת 2, שהיא מבטחת רכב הנתבע (להלן: המבטחת), הגישה כתב הגנה נפרד בו היא טענה כי ביטחה את הרכב בלבד ואילו הנגרר לא היה מבוטח על ידה. לשיטתה, אם ייקבע כי הנתבע אחראי לקרות התאונה "יש לחלק את האחריות בין הגורר לנגרר".

5.במהלך הדיון לפניי העידו התובעת, הנתבע ועד נוסף מטעמו שנסע עמו ברכב בעת אירוע התאונה. כמו כן הוגשו תמונות המתעדות את הנזקים שנגרמו לכלי הרכב, על פי הנטען.

6.לאחר שכל הראיות הונחו לפניי, המסקנה אליה הגעתי – כי דין התביעה להתקבל במלואה. אפרט את הטעמים למסקנתי:

7.התובעת והנתבע שטחו את גרסאותיהם בפניי לגבי אופן אירוע התאונה. לאחר שהתרשמתי מעדויות העד והצדדים, מסקנתי כי יש לבכר את עדותה של התובעת על פני עדות הנתבע. נקודת המוצא היא כי הנתבע השתלב במסלול הנסיעה בו הייתה התובעת, והשאלה שבמחלוקת באיזה אופן עשה כן הנתבע. בנקודה זו גרסתה של התובעת נראית סבירה והגיונית יותר ואף מתיישבת עם יתר הממצאים שהונחו לפניי.

8.התובעת העידה כי התאונה ארעה לקראת צומת מרומזר, בשעת בוקר עמוסה, כאשר היא הייתה "כלואה" ולא יכלה "לברוח" ימינה או שמאלה. לגרסתה, רכב הנתבע החל להשתלב לאחר שחנה לצד הדרך, ותוך כדי ההשתלבות העגלה "תפסה" את הכנף הימנית קדמית של רכבה ו"גררה" אותו. התובעת העידה כי צפרה לנתבע, אך ללא הועיל. חלקיה של הגרסה הגיוניים, יוצרים מסד עובדתי סדור שניתן להשתית עליו ממצאים. גרסתה של התובעת אף מתיישבת היטב עם הנזקים שתועדו בתמונות ת/1 בהם ניתן להבחין כי רכב התובעת נפגע בפינה הקדמית ימנית וניזוקו הכנף הקדמית ימנית והמגן הקדמי, שנראה כי נתלש ממקומו עקב פעולת משיכה. אלה, בנוסף להתרשמותי מהתובעת, הביאו אותי לבכר את גרסתה.

9.לשיטת הנתבע הוא השלים את ההשתלבות עם שני החלקים; הרכב והנגרר, ורק אז הגיעה התובעת במהירות, תוך שהיא מנסה לעקוף אותו ולמנוע ממנו להשתלב ולאחר מכן שמע "שפשוף". גרסה זו מוקשית בעיני וקשה לקבלה. הטענה כי התובעת הגיעה במהירות אינה מתיישבת עם הטענה כי כאשר הרמזור התחלף החלה לנסוע. אף הטענה כי התובעת ניסתה לעקוף את רכב הנתבע אינה מתיישבת עם הטענה כי היא ביקשה למנוע את השתלבותו, וכל זאת כאשר לטענתו הוא השלים לבצע את ההשתלבות. הדבר גם אינו מתיישב עם העובדה כי המדובר בצומת מרומזר וסואן כפי שהעידה התובעת. יתרה מכך, גרסת הנתבע אף אינה מתיישבת עם הנזקים שנגרמו לרכב התובעת. איני מתעלם מהתמונות שהציג הנתבע בהן נראה נזק שפשוף באזור שמעל הגלגל האחורי של רכבו. הטענה כי הנזקים שהוצגו בתמונות נגרמו מהפגיעה בתאונה, מעוררת יותר מאשר תמיהה. שכן אין הם תואמים את תיאור התרחשות התאונה לגרסת הנתבע עצמו, ואין הנזק עליו הצביע הנתבע תואם את הנזק שנגרם לרכב התובעת, מבחינת מהותו. לכך יש להוסיף את טענת הנתבע בכתב ההגנה כי התובעת פגעה בנגרר דווקא ולא ברכב עצמו.