ת"ק 62344-06-16 סנפר נ' לתחבורה בישראל בע"מ

במהלך נסיעתו באוטובוס של הנתבעת, שעשה את דרכו מתל-אביב לקריית שמונה חש התובע שחזר מבילוי בתל-אביב ברע. עקב כך, הוא ירד מן האוטובוס. בטרם רדתו נתן בידו נהג האוטובוס פתק לזיכוי בגין מחיר הכרטיס. כעבור מספר שעות שב התובע לאיתנו, והוא שב ועלה בשנית לאוטובוס אחר על אותו הקו. ברם, משהציג את פתק הזיכוי בפני הנהג, ( נהג אחר) , סירב הלה להכיר בתוקף של הפתק וחייב את התובע לשלם בשנית את מחיר הכרטיס.

אין מחלוקת כי הנתבעת הכירה בפתק הזיכוי ושלחה לתובע מכוחו המחאה על סכום של 42 ש"ח.

לטענת התובע, הוא נפגע מהתנהגותו של הנהג השני שאמר לו בנוכחות הנוסעים כי הוא לא דובר אמת.

הנתבעת טענה בהגנתה כי יש לדחות את התביעה. לטענתה, הנהג השני פעל כדין מאחר שאסור היה לו להעלות נוסע ללא תשלום. התרופה של התובע היא בקבלת זיכוי על סמך הפתק שנתן בידו הנהג הראשון, וכך היה.

שמעתי את עדותם של התובע ושל אמו הגב' רחל סנפר . מטעם הנתבעת העידו שני הנהגים.

הנהג הראשון טען כי התובע היה שיכור כלוט וכי לפני שירד מהאוטובוס סיכן את הנסיעה. הנהג השני חזר על טענתו כי פעל כדין וכי אסור על פי הכללים לפעול אחרת מכפי שפעל.

אינני רואה צורך להיכנס לשאלה אם התובע היה שיכור אם לאו או אם הנהג השני טעה או פעל כדין שעה שלא הכיר לאלתר בתוקף של פתק הזיכוי שכתב הנהג הראשון. מדובר בכל מקרה בזוטי דברים. מחיר הכרטיס בסך 42 ש"ח בצירוף העובדה שהנתבעת זיכתה את התובע באותו סכום באופן שהוא שילם בסופו של יום רק פעם אחת בגין הנסיעה , מובילים את התובענה ישירות לטריטוריה של זוטי דברים וגוזרים את דינה לדחייה. בית המשפט אינו עוסק בקטנות – גם בית המשפט לתביעות קטנות. אשר לטענה כי הנהג השני פגע ברגשותיו של התובע. טענה זו לא הוכחה . ראה השאלה והתשובה של התובע בעמוד 4 לפרוטוקול שורות 5-7.

התביעה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.