סוסנוביק ואח' נ' תרבות הספר הוצאה לאור בע"מ

לפני תביעה לפיצוי התובעים בגין עיכוב בביטול עסקה שביצעה עם הנתבעת.

לטענת התובעת היא התקשרה עם הנתבעת בעסקה לרכישת תכנית לימודים דרך האינטרנט לבנה כאשר במעמד ביצוע העסקה הובטח לה כי תוכל לבטל את העסקה ולקבל את כספה חזרה בתוך 14 ימים מביצוע העסקה. לטענת התובעת, יומיים לאחר ביצוע העסקה פנתה טלפונית אל הנתבעת בבקשה לבטל את העסקה אלא שאז באמתלות שונות נדרשה כל פעם להתקשר מחדש ולדרוש את הביטול כאשר מצד הנתבעת נמסר לה כי העניין בטיפול וכי יחזרו אליה ומצד שני המשיכה להיות מחוייבת בעבור העסקה. לטענת התובעת, בסופו של יום, ומשהמשיכה הנתבעת בחיוביה פנתה אל הנתבעת גם בכתב אלא שגם אז, פעם אחר פעם הובטח לה כי העסקה תבוטל. משלא הופסקו החיובים הגישו תביעתם. במסגרת התביעה עתרו להחזר מלא עלות העסקה וכן עוגמת נפש ובסה"כ 8000 ₪.

הנתבעת מצדה לא הגישה כתב הגנה והנציג מטעמה ביקש במסגרת הדיון כי הבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה יהווה את הגנתה. לטענת הנתבעת, בניגוד לנטען על ידי התובעת, היא פנתה אליה לראשונה רק ביום 30.10.2016 באמצעות מייל בבקשה לביטול וממילא לאחר שכבר חלפו 14 ימים בהם ניתן היה לבטל את העסקה. לטענת הנתבעת, לפנים משורת הדין זיכתה את התובעת מיום קבלת ההודעה בסוף חודש אוקטובר וממילא שלא היה מקום לתביעתה של התובעים אשר זוכו כאמור.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אני מקבלת את טענת התובעת כי כבר יומיים לאחר ביצוע העסק היא פנתה טלפונית אל הנתבעת בבקשה לבטלה אלא שפעם אחר פעם נדחתה בלך ושוב תוך שהובטח לה מחד גיסא כי העסקה תבוטל ומאידך גיסא המשיכה הנתבעת לחייבת. הגם שלטענת נציג הנתבעת פנו אליה התובעים לראשונה רק ב- 30.10.2016 הרי שהראיות בפועל מעידות אחרת. התובעים צירפו לכתב תביעתם עשרות התכתבויות עם נציגת הנתבעת אשר מהן עולה כי התובעים פנו בבקשה לבטל את העסקה קודם ל 30.10.2016 הנטען על ידי הנתבעת וממילא מיד בסמוך לאחר ההתקשרות. בעניין זה אני מקבלת את גרסת התובעת כי פנתה לראשונה יומיים לאחר ההתקשרות וכי בטרם החלה בפניות בכתב פנתה קודם טלפונית כאשר אז נמסר לה כי העניין מטופל וממילא לא חשבה כי תדרש להתכתבויות עתידיות ואסמכתאות בעניין זה.

בהתאם לכך, אני קובעת כממצא עובדתי כי התובעת ביקשה לבטל את ההסכם עם הנתבעת יומיים לאחר ההתקשרות- ביום 3.9.2017 וממילא זכאית היא להחזר כספי החל ממועד זה.

באשר לשיהוי בהשבת ההחזר- כך או כך, וגם אם הייתי מקבלת את גרסת הנתבעת כי הביטול היה רק בסוף אוקטובר- וכאמור איני מקבלת טענה זו- הרי שהביטול בפועל נעשה רק ביום 10.2.2017 היינו כ- 4 חודשים לאחר ביטול העסקה. פרק זמן של ארבע חודשים אינו פרק זמן סביר לביטול עסקה וממילא יש בו כדי לזכות את התובעים בגין התקופה בה לא קיבלו חזרה את כספם שמגיע להם ונדרשו לחזר אחרי הנתבעת אשר עד מועד זה לא היה בידה להסביר מדוע השיהוי הניכר.

משכך, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעים את יתרת הסכום שלא הושב להם בסך של 1,203 ₪. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת בסך של 1,000 ₪ בגין השיהוי בהשבת הכספים. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

באשר לעגמת הנפש- אני מקבלת את טענת נציג הנתבעת כי התובעים אינם יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם שכן בדיעבד התברר כי העסקה בוטלה עוד ביום 10.2.2016, אז גם הושב לתובעים חלק מהסכום וחרף זאת הגישו התובעים תביעתם במאי 2017 על כל סכום העסקה וזאת כאשר בכתב התביעה אין זכר לכך כי חלק מהסכום הוחזר לתובעים וממילא מכוח מה תבעו את מלוא סכום העסקה. גם כאשר עתרו לפסק דין במעמד צד אחד לא טרחו התובעים לעדכן את בית המשפט בעניין זה. משכך לא מצאתי לפסוק בגין ראש נזק זה.