ת"ק 62168-03-15

מונחת לפני תביעה שמקורה בתאונת דרכים ביום 23.1.14.

לטענת אשת התובע שנהגה במכונית התובע, היא עמדה בצד הכביש בכניסה לחניה בבנין ששם מותר לעצור, עלתה עם שני הגלגלים הימנייים על המדרכה כיוון שרצתה לשוח בטלפון. לפתע פגע בה רכבם של הנתבעים מאחור וגרם לה נזק. לטענתה היה בעצירה מוחלטת כבר מספר דקות לפני התאונה.

את תביעתה היא תמכה בחוות דעת שמאי. הרכב הוכרז כאבדן כללי.

בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים את המיוחס להם בכתב ההגנה בטענה כי אומנם הנתבע 2 פגע ברכב התובע, אלא שלטענתם לנהגת רשלנות תורמת בכך שבלמה בפתאומיות כשעלתה על המדרכה על מנת לחנות, ולכן פגע בה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. ואלה נימוקי:

1. אני מקבלת את עדותה של נהגת התובע באשר לאופן קרות התאונה וכי עמדה בצד הדרך על מנת לבצע שיחת טלפון. גירסתה אמינה ומהימנה עלי ואף נתמכת בגרסתו של הנתבע 2 אשר אישר כי פגע במכונית התובע. הנתבע 2 עוד העיד כי קיבל שיחה טלפון שלו וכי התאונה אירעה באותו חלקיק שנייה בו הסב את הראש להסתכל מי חייג אליו.

2. הנתבע 2 לא שמר על מרחק מאחור כנדרש מנהג זהיר וסביר. גם אילו גרסתו היתה נכונה, דהיינו כי עצרה בפתאומיות, גם אז אין הדבר אינו מצדיק את אי שמירת המרחק. לזכות הנתבע 2 יאמר כי הודה שלפחות איננו מקל ראש במעשיו.

3. גם נסיון הנתבעת 1 להתלות בתאונה ישנה ברכבו של התובע לא עלתה יפה שכן הוברר שתאונה זו ארעה מספר שנים קודם לכן, ובדלת הרכב, ולא במקום הפגיעה בגין תאונה זו מאחור.