ת"ק 62098-09-14 לוי-גרוסו נ' קשר רנטאקר בע"מ (הרץ השכרת רכב)

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת לתשלום סך של 4,734 ₪ (בצירוף סכום נוסף בגין אובדן ימי עבודה ואגרת בית המשפט). עניינה של התביעה הוא בדרישה לפיצוי בגין "תוספת בגין תביעות" שבה חויבה התובעת על ידי מבטחת רכבה בשנים 2012-2014.

להלן תפורטנה העובדות והטענות הצריכות לעניין.

אין חולק כי ביום 6.12.2011 נפגע רכב התובעת על ידי רכב שהיה מבוטח באותה עת אצל הנתבעת. אין חולק גם כי נהג רכב זה הוא האחראי לתאונה.

כתוצאה מהפגיעה, נגרם לרכב התובעת "אובדן מוחלט", התובעת הפעילה את פוליסת הביטוח שלה וקיבלה שיפוי מחברת הביטוח. חברת הביטוח מצדה הגישה תביעת שיבוב נגד הנתבעת (חברת הביטוח של הנהג הפוגע) ופוצתה על ידה.

בהמשך, כשפנתה התובעת לנתבעת בדרישה לפיצוי בגין אובדן פרמיה ואובדן הנחת העדר תביעות, שילמה הנתבעת לתובעת בגין אובדן הפרמיה. כפועל יוצא מכך, הסכום שנותר במחלוקת (קרי, שלא שולם לתובעת על ידי הנתבעת), הוא הסכום שאותו הפסידה (או ליתר דיוק, צפויה הייתה להפסיד) התובעת, לטענתה, בעת חידוש פוליסת ביטוח הרכב שלה, כתוצאה מאובדן הנחת העדר תביעות.

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת בעניין זה (בגין אובדן הנחת העדר תביעות למשך 3 שנים) עוד בשנת 2012 (ת"ק 24181-10-12). בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת באותו הליך נטען, כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין אובדן הנחת העדר תביעות, שכן מדובר בנזק ש"גרמה לעצמה", בכך שהפעילה את פוליסת הביטוח שלה מבלי שפנתה תחילה לנתבעת בדרישה לפיצוי בגין נזקי התאונה (לטענת התובעת סוכן הביטוח שלה פנה לנתבעת לפני הפעלת הפוליסה, אך לא הובאה כל ראייה לעניין זה). עוד נטען, כי מדובר בנזק עתידי, שכן הפוליסה טרם חודשה (באותה עת) ולא ברור האם אכן ייגרם הפסד כזה בשנים הבאות.