ת"ק 61880-10-13 מרום נ' סיטרוק

עניינה של התביעה שבפני בדרישת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה פיצוי כספי בגין הפרת הסכם המכר שנחתם ביניהם ביום 12.05.13.

התובעת מכרה לנתבע דירה שהייתה בבעלותה, ברח' שד' ויצמן 4 בנתניה (להלן – "הדירה"), והנתבע מנגד התחייב לשלם תמורה ע"ס 500 אלש"ח, והכל בהתאם לתנאי הסכם המכר שנחתם ביניהם (להלן – "ההסכם").

עפ"י הוראות סעיף 9.2 להסכם, תשלום ראשון ע"ס 75,000 ₪ שולם במעמד חתימת ההסכם, ואילו את יתרת התמורה ע"ס 425 אלש"ח, היה על הנתבע לשלם עד ליום 03.06.13.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי תשלום יתרת התמורה לא בוצע במועד. ההמחאה נמסרה לתובעת רק ביום 10.07.13, והיא נתבקשה להמתין ולפרעה רק בחלוף כשבוע ימים.

בנסיבות האמורות, טוענת התובעת, הפר הנתבע את הוראות ההסכם – הפרה יסודית, ועל כן הוא מחויב לפצותה בפיצוי הכספי המוסכם, בהתאם להוראות סעיף 12.3 להסכם. התובעת הפנתה למכתב דרישה שהועבר אל בא כוחו של הנתבע, ביום 23.06.13, וטענה כי נגרם לה נזק בכך שהוציאה את דייריה מן הדירה ושנמנעה ממנה הזדמנות לרכוש נכס אחר.

מנגד, טוען הנתבע כי העיכוב בהעברת הכספים נבע מכך שהוא נדרש להעביר את כספו מחו"ל וכי עובדה זו הייתה ידועה לתובעת. עוד טען, כי לתובעת לא נגרם כל נזק מן העיכוב וכי ככל שנגרם נזק כלשהו, הרי שהפיצוי המבוקש הינו בלתי פרופורציונאלי לנזק זה.

בדיון שנערך בפני בנוכחות הצדדים, לאחר שטענו הצדדים לפרוטוקול ולאחר שנוהל עימם דין ודברים שלא לפרוטוקול, הוצאו הצדדים להפסקה על מנת שיוכלו להמשיך בניהול המו"מ ביניהם.

הצדדים לא שבו אל האולם.

בנסיבות אלו, ניתנה החלטה המורה לתובעת להודיעה האם הינה עומדת על תביעתה, אם לאו.

התובעת השיבה בהודעה לתיק ביהמ"ש, כי הסיבה שעזבה את היכל המשפט נעוצה בכך שלא חשה בטוב על רקע נסיבות רפואיות קודמות והתרגשותה מן המעמד של הדיון. הודעתה של התובעת הועברה להתייחסותו של הנתבע, במסירה אישית כדין, אולם זו לא נמסרה.