פיז'יק נ' טי אנד אם פרוטקשין ריסורסס החזקות ישראל בע"מ

בקשת הנתבעת לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

מדובר בתביעה שבה טוען התובע לנזק ועוגמת נפש שנגרמו לו כתוצאה מכך שהנתבעת, אצלה עבד משנת 2008 עד שנת 2013, לא העבירה לו, במהלך שנת 2017, טפסים שלהם היה זקוק כדי להגיש תביעה לחברת הביטוח שאליה הפרישה הנתבעת כספים עבור התובע בעת שהיה עובד אצלה. התובע חפץ להגיש תביעה למימוש זכויותיו בחברת הביטוח עקב פגיעה שקרתה לו ביום 9.3.17.

הנתבעת טוענת כי הסמכות העניינית היא לבית הדין לעבודה מאחר ומדובר בתביעה שעילתה יחסי עובד מעביד.

התובע השיב כי מדובר בתביעה בגין הנזק שנגרם לו עקב התנהלותה של הנתבעת שלא מסרה לו את הטפסים כאשר בדעתו להגיש תביעה נוספת לבית הדין לעבודה בענייני יחסי עובד – מעביד (לא ברור מתגובה זו בשל איזו מסכת עובדתית הוא מתכוון להגיש את התביעה הנוספת).

על מנת לברר האם סמכות הדיון מסורה לביה"ד לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, או לבימ"ש האזרחי צריכים להתקיים שלושה תנאים: זהות הצדדים (עובד ומעסיק); עילת הסכסוך ביחסי עבודה; זיהוי העילה ככזו שאינה בפקודת הנזיקין (ראו: רע"א 2407/14 מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (פורסם בנבו, 14.10.2015).

החוק מחריג תביעות בנזיקין מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, והעולה השאלה מהי תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין ? בעניין מורן רוחם לעיל נקבע כי כאשר התביעה מנוסחת כתביעה בנזיקין, היינו כתביעה המיוסדת על עוולה או עוולות הקבועות בפקודת הנזיקין, הסמכות לדון בה תהיה נתונה לבימ"ש האזרחי. עוד נקבע כי מקום שבו הוגשה לבימ"ש האזרחי תביעה שהצדדים לה הם עובד ומעסיק והיא נוגעת למערכת היחסים ביניהם, על התובע לציין ולהסביר במפורש כי עילות התביעה הן נזיקיות, כחריג לכלל שלפיו התובע אינו חייב לפרט מהי התשתית המשפטית המבססת את זכותו לקבל מן הנתבע את הסעד.

יישומה של ההלכה לתביעה שבתיק זה מוביל למסקנה כי מדובר בתביעה נזיקית. לאור מסכת הזמנים המתוארת בכתב התביעה, נולדה עילת התביעה זמן רב לאחר תום יחסי עובד – מעביד בין הצדדים, קרי במהלך שנת 2017 וללא קשר ליחסים אלו. מרכז הכובד אינו קשור ליחסי עובד – מעביד כי אם לכך שהנתבע לא העבירה טפסים שהיו דרושים לתובע כדי לממש זכות תביעה שיש לו אצל חברת הביטוח. מדובר במה שניתן לכנות "התנהגות לוואי" של הנתבעת שאין לה קשר ליחסי העבודה עצמם. אכן, התובע לא ציין במפורש בכתב התביעה מהן העילות מפקודת הנזיקין שעליהן הוא משתית את תביעתו, אולם מאחר ועסקינן בבית המשפט לתביעות קטנות ובתובע שאינו משפטן אין מקום להחמיר איתו. מנוסחו של כתב התביעה ברור כי הוא תובע בגין הנזק שנגרם לו עקב התנהלותה הנטענת של הנתבעת.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית וקובע כי מדובר בתביעה הכשירה להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות.

הנתבעת תגיש כתב הגנה עד יום 20.11.17.

בשולי הדברים נראה כי טוב יעשו הצדדים אם יגיעו להסדר טרם הדיון.