ת"ק 615-07-14 וידר נ' שרות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ

1.בפני תביעה לפיצוי כספי בסך 11,910 ₪.

הסכום מורכב מסכומים שהתובעת טוענת ששילמה לנתבעת מעבר המגיע לה: 1,910 ₪ ועוד 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

התובעת הייתה לקוחה של הנתבעת משנת 2005 אשר סיפקה לה שירותי תיקון למכשירים בביתה. ב-2013 הנתבעת פנתה אל התובעת בבקשה שתחדש את תוקף הביטוח שעמד לפוג.

התובעת הסכימה לכך וחידשה את הקשר ב-28.03.13 לתקופה נוספת של 5 שנים תמורת 1,000 ₪.

ב-15.10.12 התובעת אף האריכה את האחריות עבור מכשיר המיני בר.

בתקופה זאת ביקר טכנאי אצל התובעת בביתה וסופק ללא תשלום שירות בשווי של 309 ₪.

ביום 24.01.14 התובעת ביקשה לנתק את הקשר עם הנתבעת. לטענתה לא הוחזרו לה הסכומים המגיעים לה כתוצאה מהביטול ומכאן תביעתה.

2.על-פי האמור בכתב התביעה, הנתבעת הורידה מחשבון התובעת באמצעות כרטיס

האשראי שלה 80 ₪ לחודש עבור מתקן המים ו-210 ₪ לחודש עבור מוצרי חשמל – ובסך הכל 1,910 ₪.

בעת הדיון התובעת מסרה לבית המשפט שאחרי הגשת כתב התביעה:

"החזירו לי את כמעט הכל" (עמ' 1 שורה 12).

התובעת אף אמרה:

"כל כך נעלבתי כי בטלפון האחרון אליהם לא חשבתי שאגיע לבית המשפט" (שם, שורות 12-13).

3.נציג הנתבעת הסביר לבית המשפט כי בעת הביטול נערך חישוב לגבי השירותים שסופקו בפעול לתובעת עד מועד הביטול, כך שהסכומים היחידים שלא הוחזרו לתובעת היו עבור שירותים או ביקורים שהיא קיבלה בפועל עד הביטול.