ת"ק 61447-09-16 קבולוב נ' קייסי

בתאריך 8.8.16 סמוך לשעה 07:20, ברח' מנא"י בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת מסוג רנו מ.ר. 70-894-60 (להלן: "רכב התובעת") לבין משאית הנתבע (להלן: "המשאית").

לגרסת התובעת, בעת נסיעתה ברח' מנא"י מכיוון דרום לצפון, בעת שהתקרבה אל צומת הרחובות מנא"י-המתכת, התפרצה המשאית לתוך נתיב נסיעתה מימין - דהיינו מכיוון רח' המתכת שבמזרח, חרף קיומו של תמרור המורה על מתן זכות קדימה שהיה מוצב בכיוון נסיעתה, ופגעה בה.

מנגד, טוען הנתבע כי התאונה ארעה עקב מהירות נסיעתה הגבוהה של התובעת אשר סטתה לתוך נתיב נסיעת המשאית ופגעה בה לאחר שזו כבר נכנסה אל הצומת, וכדבריו: "...אני עם הטריילר, הייתי כבר בתוך הצומת ואז היא עקפה אותו והיא נתנה לי מכות בצד ימין...". הנתבע אישר את דבר קיומו של התמרור המוצב בכיוון נסיעתו, אך טען כי בטרם כניסתו אל הכביש החוצה הביט שמאלה ולא ראה דבר: "...כשהסתכלתי שמאלה לא היה שום דבר. מי שהיה בצד ימין עבר. היא נתנה לי מכה בצד ימין שלי. היא נסעה נגד כיוון התנועה...".

בהתייחסותה לטענות אלה, אמרה התובעת: "...אני נסעתי ישר וראיתי שהאוטו עומד והוא קצת היה זז וחשבתי שהוא רואה אותי ושיעצור כי יש לו תמרור. אני ראיתי את התמרור, אבל הוא לא עצר. אני נסעתי במהירות עשרים או אפילו פחות. אני עצרתי באותו רגע אבל זה היה ממש קרוב...". לשאלה כיצד היא מסבירה את העובדה שהמשאית נפגעה בפינתה הקדמית ימנית, השיבה התובעת: "...אני אומרת שהוא כבר היה בסיבוב. ראיתי תמרור והנחתי שהוא יעצור וייתן לי לעבור, אבל אז הוא נכנס לכביש...".

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ועיינתי בתצלומי המקום בו ארעה התאונה ובתמונות הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, מסקנתי היא כי מדובר בתאונה שהאחריות להתרחשותה רובצת הן על הנתבע והן על התובעת.

מן העדויות והראיות עולה כי במהלך פנייתה שמאלה בצומת, חסמה המשאית את נתיב נסיעת רכב התובעת תוך הפרת החובה ליתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה. דא עקא, שאף אם אין חולק על כך שזכות זו נתונה היתה לתובעת, אזי גם היא בעצמה – ככל הנראה במהירות נסיעתה הגבוהה יחסית לתנאי הדרך באותה עת, הפרה את חובת הזהירות הכללית החלה עליה מכח הוראת תקנה 21 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. יש להניח כי לו היתה התובעת מאטה את מהירות נסיעתה בעת שהתקרבה אל הצומת והבחינה במשאית, ש"כבר היתה בסיבוב" כדבריה, היא היתה מצליחה למנוע את ההתנגשות או לפחות להקטין את הנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה.

מיקומי הנזקים בשני כלי הרכב – הדופן הימנית (אחורית) של רכב התובעת והפינה הימנית קדמית של המשאית מלמדים בעיני על כך שהתאונה אכן ארעה בנתיב השמאלי לנתיב נסיעת רכב התובעת מכלתחילה, שכן התובעת אשר הבחינה במשאית שחסמה את נתיב נסיעתה כאמור, ניסתה לעקפה ובתוך כך התנגשה בה.

הנני מחליטה אם כן לחלק את האחריות באופן ש- 70% ממנה תחול על הנתבע ו- 30% הנותרים על התובעת.

בהתאם לכך ומשהתובעת הוכיחה את גובה נזקיה הנטענים באמצעות חוות דעת השמאי שבדק את רכבה – 8,910 ₪ בגין הנזק לרכב, 750 ₪ שכר טרחת השמאי ו- 452 ₪ בגין ירידת הערך, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לה סך של 7,078 ₪ המהווים 70% מסך נזקיה. סכום זה בתוספת הוצאות בסך

400 ₪ ובסה"כ 7,478 ₪ ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.