ת"ק 61354-07-14 ולפר נ' בנק לאומי לישראל בעמ

בכתב תביעתו, עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 30,000 ₪ וזאת בגין החזר דמי שימוש בכספת, למשך שנה אחת, הפרש בין מחיר מפתח לכספת שאבד לו ושחויב בגינו בסך של

600 ₪ ובין המחיר הנכון של המפתח, שהינו 150 ₪ וכן בגין הוצאות כפולות ועגמת נפש שחוו הוא וילדיו, שלא נרשמו כתובעים בתובענה.

לטענת התובע, הינו זכאי לפיצוי, כמפורט לעיל, וזאת מחמת שהנתבעת התרשלה בטיפולה בבקשתו לפתיחת כספת, שהיתה בשימוש בני משפחתו, הוצאת תכולתה וסגירתה.

כל זאת, לאחר שהורי אשתו המנוחה, מי שרכשו את הזכות לעשות שימוש בכספת – נפטרו.

לטענתו של התובע, ממועד פניתו הראשונה אל הנתבעת בעניין זה ועד לסיום ההליכים, חלף פרק זמן של שנה תמימה, כאשר הנתבעת סירבה להודיע לו בכתב מה עליו להמציא לה במדויק, כדי שבקשתו לסגירת הכספת תענה ובכל פעם העלתה הנתבעת דרישות חדשות, שגרמו לו להוצאות נוספות, לטרחה ולהפסד זמן.

התובע פירט בהרחבה, בכתב תביעתו, את השתלשלות הדברים ואת טענותיו.

בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת כי פעלה שלא כדין והסבירה כי הבקשה לסגירת הכספת, שבענייננו, היתה סבוכה, כעולה מכתב הגנתה.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות והטענות, הנני קובעת כי דינה של התביעה להידחות.

הנני מקבלת את טענת הנתבעת כי הטיפול בסגירת הכספת היה סבוך וכי לא ניתן היה מראש להודיע לתובע מה בדיוק הינו נדרש להמציא לנתבעת.

מסתבר, כי הנתבעת דרשה מהתובע להמציא נתונים מסוימים ומשאלה הומצאו – נבדקו על ידי הנתבעת, אך נמצא כי הינם חסרים ואין די בהם, כך שעל התובע היה להשלימם.

לדוגמא, כאשר הנתבעת דרשה מן התובע להמציא מסמך בנוגע לזכויות בעיזבון חמותו, היא מי ששכרה את הכספת, המציא התובע צו קיום צוואה של חמותו, כאשר מצו זה עולה כי יורשיה הינם שלושת ילדיו של התובע.