ת"ק 61317-12-13 קם נ' הונדה וולוו

1.עניינה של התביעה הקטנה שלפניי נזק שנגרם לצמיגים במכוניתו של התובע. לטענת התובע, זמן קצר לאחר שרכש את רכבו מהנתבעת, מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ (להלן: הנתבעת), ארבעת הצמיגים "התפוצצו" בזה אחר זה. עיון בכתב התביעה מעלה כי לטענת התובע, בכל פעם שאחד הצמיגים "התפוצץ", פנה הוא לצמיגייה לשם החלפת הצמיג. אין מחלוקת בין בעלי הדין כי הצמיגייה בה הוחלפו הצמיגים אינה שייכת לנתבעת. אין עוד מחלוקת כי התביעה הוגשה כחצי שנה לאחר שנטען כי הוחלף הצמיג הרביעי.

2.לטענת התובע, מזה כ-15 שנים הוא רוכש את רכביו השונים מהנתבעת ומעולם לא ארע לו מקרה דומה של "התפוצצות" ארבעת צמיגי המכונית בתוך פרק זמן קצר. לדברי התובע, כשביקר בחברה והעלה את טענותיו נתקל ב"כתף קרה", ומשניסה לפנות לאחראים במרכזי השירות התבקש לכתוב מכתב ולהביא למרכז השירות את הצמיגים שהתפוצצו לצורך בדיקה. אין מחלוקת כי שני עניינים אלה לא נעשו על ידי התובע עובר להגשת התביעה. על יסוד הנזק לצמיגים ועוגמת הנפש שנגרמה לו, תבע התובע פיצוי בסך של 25,000 ש"ח. יצוין כי בכתב התביעה התייחס התובע גם לטענות לעניין אי העברת מכשיר הטלפון הקבוע שהיה ברכב הקודם לרכב החדש ולעניין התרשלות בטיפול ברישיון הרכב, הנובעת מכך שעל גבי רישיון הרכב נכתב כי הוא משועבד למשרד הביטחון. הגם שטענות אלה נענו בכתב ההגנה, בפועל הן נזנחו על ידי התובע בדיון העיקרי. מטעם זה, וגם על רקע ההסברים שניתנו בכתב ההגנה, לא ראיתי מקום לדון בהן.

3.הנתבעת שללה את טענות התובע מכל וכל. לטענת הנתבעת, כחלק מהליך המסירה הרגיל, עברה המכונית בדיקה יסודית טרם העברתה לתובע, הכוללת גם בדיקת צמיגים. הלכה למעשה, נטען כי התובע מעולם לא פנה לנתבעת – או לאחד ממרכזי השירות – עם אחד הצמיגים שהתפוצצו. עוד נטען כי התובע לא הציג שום אסמכתה המעידה על כך שהוא החליף את הצמיגים – לא לנתבעת ישירות ולא במסגרת כתב התביעה. עניין זה מקבל משנה חשיבות, נטען, על רקע העובדה שרכבו של התובע עודנו מצוי בתקופת אחריות היצרן, וכי עם רכישת המכונית נמסרה לתובע חוברת שירות בה נכתב באופן מפורש שעם קרות אירוע מן הסוג האמור, יש לפנות למוסך שירות יבואן ממנו נרכש הרכב. למרות זאת, טענה הנתבעת כי התובע מעולם לא הגיע למוסך של הנתבעת בטענה של בעיה בצמיגים וממילא מעולם לא הביא אף אחד מהצמיגים לבדיקה. בנסיבות אלה, נטען כי אף אם תתקבל הטענה לפיה התובע החליף את ארבעת הצמיגים, לא הוכח כי הדבר ארע כתוצאה מפגם בייצור.

4.התביעה נקבעה במקור לדיון ביום 9.6.2014. לדיון התייצב נציג הנתבעת, אולם הסתבר כי בו ביום הגיש התובע בקשת דחייה. דיון נוסף נקבע ליום 29.7.2014. במועד הדיון טענו בעלי הדין באריכות ושני הצדדים שבו על טענותיהם בכתבי הטענות. הקושי המרכזי שהתעורר בדיון התייחס לכך שהתובע לא הציג כל ראיה התומכת בכך שהצמיגים התפוצצו (בשל פגם בייצור או מסיבה אחרת) והוחלפו על ידו. על כן, ובכדי לאפשר לתובע הזדמנות נוספת להוכיח את טענותיו, קבעתי כי בתוך 21 ימים יציג התובע מסמכים שתומכים בטענותיו.

בחלוף 21 ימים לא הוגשו מסמכים כלשהם על ידי התובע. בהחלטה מיום 28.9.2014 ניתנה לתובע ארכה נוספת, תוך התראה כי אילו לא יוגשו המסמכים האמורים תימחק התביעה מחמת חוסר מעש. משחלף המועד ולא הוגשה תגובה כלשהי על ידי התובע, הוריתי על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש. כשבוע לאחר מכן הגיש התובע הודעה לבית המשפט ובה טען כי המסמכים לא הוגשו מחמת מצבו הרפואי. לגופם של דברים טען התובע כי פנה מספר פעמים לנציגים שונים בנתבעת והעלה בפניהם את הטענות לעניין הצמיגים, אך לא הביא את הצמיגים עצמם לבדיקה. עוד צרף התובע שלוש קבלות על החלפת שלושה צמיגים בצמיגיית "גסנר".

5.בתגובה שהוגשה מטעם הנתבעת התייחסה היא לקבלות שצורפו על ידי התובע. לפי הטענה, קבלה אחת אינה רלוונטית הואיל ומספר הרכב המופיע בה אינו תואם את מספר רכבו של התובע (קיימת אי התאמה בשתי ספרות). עוד נטען כי מידת הצמיג המופיעה בקבלה שונה מן המידה של הצמיג שסופק לרכבו של התובע על ידי הנתבעת. עילה נוספת להתעלם מקבלה זו, לטענת הנתבעת, היא כי הסכום לתשלום בקבלה זו נמוך ושונה מן הסכום לתשלום בשתי הקבלות האחרות. ביחס לקבלות האחרות טענה הנתבעת כי מהתאריך על גבי הקבלה ניתן ללמוד על כך שהחלפת הצמיג הראשון נעשתה שישה ימים לאחר רכישת המכונית. בנסיבות אלה, נטען, מצופה היה שהתובע יפנה מיידית למוסך שירות ויתלונן על פיצוץ הצמיג. עוד טענה הנתבעת כי יש להניח שאילו בצמיגייה אליה פנה התובע היו חושדים בפגם בייצור שארע שישה ימים לאחר רכישת רכב חדש, היו מפנים אותו למוסך מורשה. ביחס לקבלה השלישית טענה הנתבעת כי הקבלה מטושטשת, ובכל אופן, התאריך על גבי הקבלה מלמד שהצמיג הוחלף 27 ימים מיום קבלת הרכב על ידי התובע. במצב דברים זה, טענה הנתבעת, מתמיה שהתובע לא מצא לנכון לפנות למוסך שירות מורשה בטענות על התקלה, כביכול, ולא איפשר להם לבדוק את הצמיגים שנטען כי התפוצצו.

6.נוכח חילוקי הדעות בין הצדדים הוריתי על קיומו של דיון נוסף. בדיון שבו הצדדים על טענותיהם וטענו באריכות רבה. יצוין עתה, כי לאחר שמיעת בעלי הדין ובחינת העדויות שהובאו, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

7.בדיון השני שהתקיים בתביעה הביא התובע לעדות מטעמו את בעל הצמיגייה בה בוצעה החלפת הצמיגים. אלא שעדות זו אינה מסייעת לעמדת התובע. אף אם יש בעדות זו כדי לאשר כי הוחלפו צמיגים ברכבו של התובע (הגם ששלושה בלבד, בהתאם לשלוש הקבלות שהוצגו), אין בה כדי להצביע על כך שהתפוצצות הצמיגים ארעה כתוצאה מפגם בייצור. בעל הצמיגייה ציין במפורש שלא בדק ממה התפוצצו הצמיגים. לדבריו: "אני לא יכול לבחון אותם, צמיגים צריכים לעבור בדיקה מיוחדת... חברת הצמיגים היא חברה בלתי תלויה, הם לוקחים את זה לחברות אחרות שלא יהיה להם אינטרס...קשה מאוד להעיד ממה [התפוצצו הצמיגים] כי הם באו מפורקים, מפוצצים. צמיג שמתפוצץ בצד לא הייתה לי אפשרות לבדוק את זה. אם התובע היה מבקש ממני הייתי שולח את זה לחברה לבדיקה גם בלי בקשתה של וולוו. זו חברה רשומה, לוקח לחברה, ממלא את הטפסים, שולח לבדיקה. לא ביקשו את זה ממני" (פרוטוקול מיום 5.1.2015, שורות 21-19, 28-25).

כלומר, גם בעדותו של העד מטעם התובע, שניכר כי מסר עדות רצופה ומהימנה, עולה כי על מנת לדעת ממה ארע הפיצוץ בצמיג, יש לשלוח אותו לבדיקה במכון בלתי תלוי. בנסיבות אלה, משאין חולק כי הצמיגים לא נשלחו לבדיקה, לא ניתן לקבוע כי הם התפוצצו כתוצאה מפגם בייצור. יצוין בהקשר זה שהתובע לא הסביר, ולו פעם אחת, כיצד התפוצצו הצמיגים או כיצד גילה שהצמיגים התפוצצו. כך למשל, לא הובהר אם הדבר אירע במהלך נסיעה או בעוד הרכב עומד. כך גם לא הובהר אם האופן שבו התפוצצו הצמיגים היה זהה ביחס לכולם, או שכל אחד מן הצמיגים התפוצץ בנסיבות אחרות. לעניין זה יש משמעות, שכן ההימנעות מציון האופן בו התפוצצו הצמיגים עשויה להעיד על כך שהם לא התפוצצו מסיבה שאינה ידועה לתובע. מכל מקום, התובע הוא היחיד היכול לשפוך אור על הנסיבות בהן אירעו הפיצוצים, גם אם אין ביכולתו לדעת מה גרם לפיצוץ. יוער בהקשר זה כי במהלך הדיון ביקשה הנתבעת להציג תמונות של רכבו של התובע שצולם בעת ששהה במוסך הנתבעת. לטענת הנתבעת, עיון בתמונות מצביע על כך שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנות התובע. אלא שבמהלך הדיון התנגד התובע להצגת התמונות וטען שאין ראיה על כך שהתמונות אכן מציגות את הגלגלים של רכבו. מטעם זה, ומשלא הובאה עדות המבהירה מי צילם את התמונות או מתי צולמו, לא מצאתי לנכון להתייחס לטענה זו.