ת"ק 61247-12-13 גבריאלוב נ' חברת דואר ישראל בע"מ

לפניי תביעה כספית לפיצוי בגין נזק שנגרם בשל אובדן דברי דואר.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת, מנהלת חנות V.I.P MOBILE שלחה בארבע הזדמנויות, במועדים המפורטים בכתב התביעה, מכשירי טלפון סלולריים בדואר רשום באמצעות סניף הדואר של הנתבעת ברח' מקווה ישראל 7 תל-אביב. לטענת התובעת, המכשירים הסלולריים לא הגיעו ליעדיהם והתקבלה, לגבי כל אחד מדברי הדואר, תשובת מחלקת פניות הציבור של הנתבעת, כי המכשירים אבדו או נגנבו ולא ניתן לעלות על עכבותיהם.

בנסיבות אלה, התובעת פוצתה בגין כל אחד מארבעת המכשירים הסלולריים שנשלחו ולא הגיעו ליעדיהם, בסך של 701 ש"ח.

התובעת עותרת לפיצויה בגין ערכם הכספי המלא של ארבעת המכשירים הסלולריים, וכן בגין עוגמת הנפש ופגיעה במוניטין החנות.

הנתבעת בכתב הגנתה, עותרת לדחיית התביעה. הנתבעת טוענת כי התובעת פוצתה, בגין כל אחד מארבעת דברי הדואר נשוא התביעה, בסכום הפיצוי המקסימלי, בהתאם לסעיף 81 לחוק הדואר התשמ"ו – 1986 [להלן: "החוק"] ותקנות רשות הדואר [היקף האחריות לדבר דואר פנים] התשע"ב 2012 [להלן: התקנות"].

הנתבעת הפנתה לפרק ו' לחוק הנ"ל העוסק באחריות וחסינות הנתבעת, והקובע בסעיף 77 א' כי:

" על אף האמור בחוק זה או בכל דין אחר, לא יהיו הרשות, עובדיה וכל הבאים מטעמה, אחראים לנזק, גניבה או אובדן של דבר דואר פנים, כולו או חלקו, שאירעו במהלך השירותים הניתנים ע"י פקיד דואר בתפקידו ועקב שירותים אלה, אם נתקיימו כל אלה...."

הנתבעת טענה כי הוראות אלה, הן שקובעות את היקף אחריותה.

התובעת העידה בפניי וחזרה על האמור בכתב התביעה. התובעת טענה, כי מעולם לא יידעו אותה בדבר האפשרות לבטח את דברי הדואר שהיא שולחת. התובעת ציינה, כי על גבי עטיפות דברי הדואר נשוא כתב התביעה לא היה רשום מהי תכולתם. יחד עם זאת, טענה התובעת, כי נציגי הנתבעת בסניף הדואר המסוים ממנו היא נוהגת לשלוח את מכשירי הטלפון הסלולריים, ידעו כי תכולת דברי הדואר שהיא שולחת היא טלפונים סלולריים. התובעת טענה כי אם הייתה יודעת שניתן לבטח את דברי הדואר, הייתה עושה כן. וכיום, לאחר מקרי האובדן נשוא התביעה, הינה נוהגת לבטח את דברי הדואר.

נציג הנתבעת, חזר על האמור בכתב התביעה וטען, כי היקף אחריותה של הנתבעת מוגבל בהתאם להוראות חוק הדואר. וכי התובעת פוצתה באופן מלא עפ"י הוראות החוק הרלוונטיות.